השבוע: אין דיל בלי דיל

כאשר משה לאון, "האיש מגבעתיים" כפי שהוא כונה בבית משפחת ברקת, נתפס בעין המצלמה מפצח גרעינים עם ליברמן במשחק של בית"ר, סביר להניח שהשיחה לא עסקה בשיפור שינוע הזבל בעיר. אף שבסך הכל זה מה שרוצה האזרח הסביר. ריח ורדים בגינה, מקומות חניה נוחים, חינוך קורץ לנובל, תרבות לנשמה והתחשבות בצרכיו בין שהוא חובש כיפה, מצביע לימין או בין שלא.

הסטנדרטים של הציבור החרדי מעט שונים למעט הצורך בהתחשבות, או כמו שמשה לאון התנסח בנאום התבוסה שלו: "אני מקווה שראש העיר הנבחר יתחשב טוב יותר בציבור". מתבקש היה לכתוב עתה שזו הסיבה שניר ברקת ניצח בבחירות, אבל יהיה זה תמים או אופטימי לסכם כך את הבחירות בעיר הבירה ובכלל. האיש מגבעתיים הפסיד לברקת לא כיוון שהוא נוכרי מגבעתיים או משום שניסוחיו אינם קולחים. לאון הפסיד בגלל הדיל. הדיל של דרעי וליברמן לא צלח. פוליטיקה, בין שהיא מקומית ובין שהיא ארצית, בנויה על דילים. ניר ברקת, תושב העיר, אולי הצליח לשכנע את תושבי העיר החילוניים שהוא שם בשבילם, אבל ללא הדילים שרקח עם הרבנים הקובעים בציבור החרדי, הוא לא היה זוכה בבחירות.

בבית שמש נבחר שוב אבוטבול, ראש העיר שהפך אותה לעיר תאומה לטהרן, כי זה מה שרוצים מרבית תושבי בית שמש או הרבנים שלהם. ואילו בתל אביב, התאומה של ניו יורק, חולדאי גבר על הורוביץ משום שהתל־אביבים ברובם אדישים ושומרי מסורת - מסורת בתי הקפה והבילויים כמובן. אלה שטרחו להצביע העדיפו את המוכר והידוע. אופניים ירוקים, טיילת על הים, Shopping, גלריות, בעיות חניה שכנראה גם הורוביץ לא היה פותר. אז למה לשנות?

מה שעלול לאיים על השנטי התל־אביבי הדוגל בפלורליזם הוא לא כישלונו של הורוביץ, אלא הזרמים הימניים המתחזקים בפוליטיקה הארצית. תושבי ישראל לא רק בתל אביב, הנוטים לאדישות ציבורית בשגרה, קיבלו השבוע בכנסת הצגת תכלית דמוקרטית שסופה הפשיסטי אינו מופרך. בנט, האח של לפיד (איש עם גוון פלורליסטי מובהק), חבר לאח אחר שלו - האח לוין - שעומל במרץ כבר שתי קדנציות להוציא לדמוקרטיה הישראלית את הנשמה. ח"כ אורית סטרוק מהבית היהודי, שלא כמו איילת שקד ונפתלי בנט, שטחה בכנות את דעותיה על בית המשפט העליון. היא לא היתה נבוכה לומר שאינה מאמינה בשופטי העליון ורואה בהם את המעוז האחרון של מרצ.

אם חברי הכנסת יוכלו לבחור את שופטי בית המשפט העליון, לא ירחק היום והרב דב ליאור או משה לאון, תלוי בדיל, יכהנו בתפקיד הרם. על ההשכלה המשפטית הח"כים ידונו בדיל אחר.

מי שעדיין לא מבין שבמדינה מחוסרת חוקה כמו מדינת ישראל בית המשפט העליון הוא בנשמתנו הדמוקרטית, לא מבין עד כמה הדמוקרטיה בישראל בסכנה.