מתן תוספת השכר העתידית לעובדי המדינה הובטח מראש

בתחילת 2013, אי שם לאחר השבעת הממשלה החדשה, התחילו המגעים הראשוניים בין משרד האוצר לבין ההסתדרות סביב האפשרות לגבש עסקת חבילה במשק, לנוכח המשבר התקציבי הגדול. באוצר היו צריכים כסף, ומהר, והם ידעו שהם חייבים לעבור דרך ההסתדרות. זאת בעיקר נוכח העובדה כי ביולי הממשלה עמדה לתת לעובדי המדינה תוספת שכר בשיעור של 1%, שעליה הסכימה עם ההסתדרות ב־2011.

המצגות של אגף התקציבים כבר היו מוכנות - שקפים על גבי שקפים שמראים כיצד העובדים המאוגדים שיושבים בוועדים הגדולים הם אלה שנהנים מהמשכורות הכי שמנות, מההטבות הכי מפליגות, מהפטור ממס בקרנות ההשתלמות, כיצד הם מאכלסים היטב את העשירון העליון ולכן אין מנוס מלקצץ בשכרם, וכפי שאוהבים להגיד בכירי המערכת הצבאית: כל האופציות היו על השולחן.

עופר עיני ויאיר לפיד במסיבת העיתונאים במאי האחרון שבה הודיעו על ההסכם בין ההסתדרות לאוצר | צילום: אוהד צויגנברג

אלא שבצד השני של השולחן ישב עופר עיני. ועיני הוא לא פראייר, ולא אהבל. הוא כבר הרכיב ממשלה אחת, כבר חתם על הסכמי שכר וכבר הכריח את הממשלה לעשות כל מיני דברים שהיא לא רצתה לעשות, כמו לקדם חקיקה שמאפשרת הקמת ועדי עובדים ביתר קלות.

עד מהרה הבינו באוצר שאין להם סיכוי מול עיני. המשבר היה משבר תקציבי, לא משבר כלכלי כמו ב־2008 - אז להסתדרות לא היתה ברירה אלא להתגייס לעסקת חבילה. וגם אז, ב־2008, כשהמצב נראה אנוש, ההסתדרות לא ויתרה על הרבה. בסך הכל על חצי מימי ההבראה של העובדים, שבדיעבד הוחזרו להם. לא קיצוצי שכר, לא פיטורים.

דחייה של שנה וחצי במקום קיצוצים

בסופו של דבר, בחודש מאי השנה שר האוצר יאיר לפיד ועופר עיני סגרו דיל: אין קיצוצים, אין פיטורים, אין מצגות ואין שקפים לשלהוב הציבור נגד ההסתדרות. תחת זאת, המדינה חתמה על הסכם מול ההסתדרות, שבמסגרתו ההסתדרות מסכימה לדחייה בתוספת השכר שהיתה אמורה להגיע ביולי לינואר 2015 - דחייה של שנה וחצי כמעט.

תמורת דחייה זו קיבלו ההסתדרות והעובדים לא מעט דברים: הגדלת הפרשות המדינה לפנסיה בחצי אחוז, קרן השתלמות לסטודנטים שעובדים בשירות המדינה, חקיקת חוק להגדלת שכרם של עובדי הקבלן. למעשה, הסכם זה היה הישג לא קטן לעיני, הישג שכלל לא היה נולד אילולא המדינה נקלעה למצוקה תזרימית ולצורך להקטין הוצאות כאן ועכשיו. בקיצור, במקום שהאוצר ינצל את המשבר כדי לבצע רפורמה - מנקודת מבטו - במבנה ההעסקה של עובדי המדינה, ההסתדרות ניצלה את המשבר כדי לשפר את מצבם של העובדים, תוך ויתור זמני על תוספת שכר קטנה.

כבר אז, אפשר להניח, עיני ידע שיש סיכוי שבינואר 2015, כשמועד הפירעון יגיע והמדינה תצטרך לשלם את התוספת שדחתה, הוא כבר לא יהיה בתפקידו. אדם לא מחליט לפרוש מהיום למחר. תחושת מיצוי, או מה שזה לא יהיה, זה עניין שמתבשל.

ועיני, הוא כאמור לא פראייר. הוא יודע שלמשרד האוצר יש נטייה, נאמר בעדינות, לנסות לעכב או לדחות ביצוע הסכמי שכר. כך האוצר עושה תמיד, בכל מגזר שהוא.

לא תוספת שכר אלא סיום ההפחתה

בשביל למנוע מצב שבו בינואר 2015 יעמוד בראש ההסתדרות איש חלש מעופר עיני אל מול משרד אוצר חזק יותר, עיני עשה תרגיל: הוא הכניס להסכם עם המדינה את הטריק הבא: תוספת השכר של יולי לא באמת תידחה. היא תינתן לעובדי המדינה, ומיד תילקח מהם חזרה בידי המדינה. לכן, מאז, עובדי המדינה רואים בתלוש השכר החודשי שלהם סכום שנמצא במינוס, שמכונה בשמות שונים כ"השתתפות זמנית בייצוב המשק".

על ידי טריק זה השיג עיני שני דברים: ראשית, השכר של העובדים גדל, וגם אם הם לא מרגישים את זה בנטו, המדינה חייבת להפריש להם לפנסיה על פי השכר המלא שלהם לפני ההפחתה. ושנית, כשהאוצר יבוא ביולי 2014 - מועד תחילת המשא ומתן שנקבע - ויבקש לדחות את התוספת שנועדה לינואר 2015, ההסתדרות תוכל לטעון כי התוספת כבר ניתנה, והגיע הזמן לסיים את ההפחתה. במקום לדון על תוספות, הדיון יהיה רק על סיום הדחייה. וזה כבר דיון קל בהרבה. כך שגם בינואר 2015, שנה לאחר שיעזוב את ההסתדרות, נוכחותו של עופר עיני עדיין תהיה בחדר המשא ומתן.