להעניש את הצוללנים הרמאים

ראמירש, קשר צ'לסי, הוא רמאי. אתמול הוא "עבד" על השופט, נפל ברחבה והשיג פנדל, שהוביל שער שיוויון בדקה ה-95 נגד ווסט ברומיץ'. ראמירש אינו הרמאי היחיד בכדורגל העולמי. אשלי יאנג הוא רמאי סדרתי. "צולל" ברחבה משל היה מדובר בחופשת צלילה באילת.

ראמירש מרמה אתמול נגד ווסט ברומיץ'. השיג נקודה | צילום: אי פי איי

הבעיה היא בשיטה. כל עוד לא ישתמשו במצלמות הטלוויזיה כסיוע לשופטים בזמן אמת, הרמאות הזו תמשיך. כיוון שאופ"א ופיפ"א חושבים שהם המציאו את הספורט ולא מאמינים בצדק טלוויזיוני - כמו בכל ענפי הספורט האחרים עולם - אז צריך לטפל ברמאים.

ולצלול ברחבה כדי להשיג פנדל זה רמאות. מאחר שרמאות זה לנקוט בדרך לא מוסרית כדי להשיג מטרה כלשהי. זה להונות את השופט, את האוהדים ואת המקצוענים האחרים על המגרש. כשראמירש או אשלי יאנג צוללים ברחבה - לא מדובר ב"חוכמה" או "ערמומיות" אלא ברמאות.

ישנה הסכמה די נרחבת כי "צלילה" או diving באנגלית היא תופעה אינה רצויה בכדורגל. למה? כי ברגע שזה בסדר לרמות את השופט בעניין "קטן" כמו השגת יתרון לא הוגן ברחבה, אין שום סיבה מוסרית לעצור בזה. אם אפשר לרמות כדי להשיג פנדל, אפשר להזריק סמים ממריצים כדי להגדיל את השרירים או לשלם בצורה לא חוקית מתחת לשולחן.

אם רשויות הכדורגל לא יאמצו סיוע טלוויזיוני לשופטים אז שלפחות יאמצו את הגישה של כדורסל ל-flopping (לסחוט עבירה מהיריב על ידי "הצגה" מוגזמת). בכדורסל השגת עבירה על ידי רמאות אינה נחשבת לשיטה לגיטימית.

ב-NBA התחילו להילחם בתופעה בעונה שעברה. שחקן שעושה flopping מקבל אזהרה ואם היה ממשיך הוא מקבל קנס של 5,000 דולר כל "פלופ". הקנסות יכולים לצמוח עד 30 אלף דולר וגם עונש השעייה עשוי להיות מוטל על העבריין הסדרתי. בפלייאוף, "פלופרים" מקבלים קנסות גבוהים יותר ומי שעושה את העבירה הזו יותר מחמש פעמים, זוכה להשעיה.

אתה מרמה, מענישים אותך. די פשוט.

.