"חוץ מ'הומלנד' ו'בטיפול' אין ממש הצלחות ישראליות בחו"ל"

כמעט עשור לאחר שמונתה למנכ"לית משותפת באולפני הרצליה אפרת שמעיה דרור (50) מתראיינת לראשונה, ולא במקרה. בתקופה האחרונה הפכו האולפנים לשחקן מצליח בתחום מכירת הפקות מקור לחו"ל, אך כזה שעדיין אינו מוכר בציבור. "גם יואב (פרץ, מנכ"ל משותף — ת"ו) וגם אני לא אוהבים להיחשף", אומרת שמעיה דרור, "אבל הבנו שכללי המשחק השתנו. אני רוצה שכשיחפשו אותי בגוגל, ימצאו משהו".

23.8 מיליון שקל בשנה

שמעיה דרור עובדת באולפנים מ־1991; היא התחילה כמפיקה ראשית, לאחר מכן מונתה לסמנכ"לית תוכן וכעת היא מנכ"לית משותפת. את השנה האחרונה היא מגדירה משמעותית לאולפנים. "תמרות עשן" נמכרה לארה"ב, "כלוב הזהב" עושה חיל בשיתוף פעולה בינלאומי עם אולפני סוני, והפורמט של "נראה אותך" משודר בטורקיה, קנדה, גרמניה, יוון, רומניה וברזיל. במקביל מסרו האולפנים עונה שלישית של "פולישוק" לקשת שטרם שודרה, והחלה בשבועות האחרונים הפקתן של שתי סדרות דרמה ל־HOT.

ההצלחה על המסך מתבטאת גם בבנק. על פי הדו"חות ליוני 2013 של חברת תיא השקעות בע"מ, בעלת השליטה באולפנים, ההכנסות עלו ב־31% בהשוואה לאותה התקופה אשתקד ל־23.8 מיליון שקל. בתחום שירותי אולפן ושידור, שבמסגרתם אולפני הרצליה משכירים ניידת שידור למשחקי הכדורגל של צ'רלטון ואולפנים לתוכניות הבוקר של ערוץ 10 וקשת, למשל, נרשמו הכנסות של 11 מיליון שקל, ללא שינוי בהשוואה לאשתקד. בתחום הפקות התוכן, תוכניות כמו "יומני החופש הגדול 2", "אורלי וגיא" ו"שי בשישי", הסתכמו ההכנסות ב־12.9 מיליון שקל.

אפרת שמעיה דרור. "אחרי ההייטק הטלוויזיה יכולה להיות תעשיית היצוא הגדולה של ישראל" | צילום: אוראל כהן

כמה מההפקות נמכרות לחו"ל?

"יש הרבה אפשרויות ופעילויות בשווקים בחו"ל, אבל הנושא עוד בחיתוליו. ברור לנו היום שזה אחד היעדים המרכזיים של החברה. את 'כלוב הזהב' התחלנו לפתח על חשבוננו, והיעד היה חו"ל. בשלב מסוים רתמנו את סוני, ורק אחר כך את רשת. העובדה שהתוכנית מצליחה בארץ משמעותית וחשובה, כי קשה מאוד למכור משהו שלא שודר. עכשיו אנחנו עובדים על דברים נוספים באותו המודל".

גם דרמות?

"דרמות קשה למכור על הנייר, אף שגם את זה אנחנו מנסים לעשות. פורמטים כמו שעשועונים ודוקו־ריאליטי הם התחום העיקרי שאנחנו רואים שאפשר לצאת בו החוצה, ולכן בזה אנחנו מתרכזים. ביריד מיפ הבא אני מאמינה שנציג 3–4 פורמטים חדשים. העבודה מול חו"ל היא יומיומית".

איך זה בא לידי ביטוי?

"כל דבר שעולה למסך מיד יוצר התעניינות בחו"ל. כש'אמבוש' עלתה היא מיד עוררה עניין, גם הסיטקום של קטורזה. למחרת השידור התקשרו ושאלו מה היה, אם הצליח וכמה פרקים צפויים".

כמה מהמוצרים שלכם היום הם רכש וכמה יצירות מקוריות?

"האחרונים שרכשנו היו 'בנות הזהב' ו'כאן גרים בכיף'. זה פחות מעניין אותנו, אף שנשמח אם יהיה איזה פורמט ריאליטי ממש מעניין. בעיקרון אנחנו מעדיפים ליצור בעצמנו, וכשפנינו לחו"ל זה משמעותי".

כיום משודרות, בעיקר בערוץ 10, מגוון מהתוכניות של אולפני הרצליה, ובהן "אורלי וגיא", "שי בשישי", "שולחן לשישה" לנוער על פי ספרים של גלילה רון־פדר־עמית, "אמבוש" ו"קטורזה".

בארה"ב, כשהביקורות גרועות, תוכניות יורדות מהמסך מהר. מהם השיקולים בישראל: רייטינג, עלות הפקה או ביקורות?

"אם נתייחס לתוכנית של קטורזה, אז הביקורת חובטת בכל סיטקום, והמבחן האמיתי הוא נאמנות הצופים. בנוגע לעלות העניין משתנה מאוד בין הז'אנרים. גם שעשועון מושקע מאוד הוא לא כלכלי, כי אי אפשר לשדר אותו בשידורים חוזרים, והוא מצריך משבצת שידור קצרה יחסית. 'כלוב הזהב', למשל, היא תוכנית מושקעת בגלל מורכבות המשימות ובניית האולפן, ואינה יכולה להיות כמו פרק ריאליטי של שעה וחצי. אמנם ריאליטי יותר יקר להפיק, אבל הוא סוגר יותר זמן מסך והרייטינג גבוה. דרמות הן בכלל בעיה, כי הצריכה שלהן כיום בכל העולם היא ב־VOD ולא בשידור המלווה בפרסומות. קומדיה אפשר לראות כמה פעמים, ולכן שידורים חוזרים שלה מחזירים עלויות".

מהם הסיכויים לשרוד בתעשייה בלי מכירות לחו"ל?

"המכירות לחו"ל הן Nice to have, אבל אי אפשר להתקיים מהן, אלא ממה שאנחנו מייצרים בארץ. חוץ מ'הומלנד' ו'בטיפול' אין ממש הצלחות ישראליות בחו"ל. את 'תמרות עשן' מכרנו ל־NBC שהיא רשת ארצית, ולא לרשת כבלים, וזו היתה טעות. זו לא סדרה לברודקאסט ואת הפיילוט לא צלחנו. הם ממש לחצו וזה החמיא, וכשאתה טירון אתה עושה טעויות".

מלחמת הישרדות

לא הכל היה ורוד בתקופת כהונתה של שמעיה דרור כמנכ"לית. סמוך למינויה הודיעו שתי החברות היחידות שישבו אז בחצר האולפנים, רשת ונגה, שהן עוזבות. "כל מה שעשו באולפני הרצליה היה לתת שירותים לרשת ולנגה. זה היה גזר דין מוות לחברה", אומרת שמעיה דרור. "גייסנו את כל מה שאנחנו יכולים. הבאנו לחצר 20 חברות הפקה כמו צ'רלטון, סומיוקו, קסטינה ולוטוס הפקות, ויש פה באמת קארמה נורא טובה. מאז רק התפתחנו. החברה חיה ולא מפסידה כסף".

את הקארמה יש המייחסים למייסדת המקום, מרגוט קלאוזנר. היא הקימה עם בעלה יהושע ברנדשטטר את אולפני ההסרטה ב־1949, וכאן צולמה כל ההיסטוריה הקולנועית של מדינת ישראל - "הלהקה", "השוטר אזולאי", "סלאח שבתי", "תעלת בלאומילך" ומה לא.

באחרונה נמכר המקום לטובת הקמת 350 יחידות דיור, ובעוד כשלוש שנים יעברו משם האולפנים, עדיין לא ידוע לאן. "יש סיפורים על מרגוט, שהיתה מוכרת דונמים רק כדי לקיים את התעשייה. בארץ התעשייה מורכבת מאנשים שיש להם יותר חזון ופחות יכולות כלכליות", אומרת שמעיה דרור. "בעיניי זו התעשייה הכי מרתקת למרות כל הבעייתיות שלה. תמיד יש אקשן ואתגרים, ואחרי ההייטק זו יכולה להיות תעשיית היצוא הגדולה של ישראל. היא בכיוון".

איזה עתיד יש לטלוויזיה?

"שאלה טובה. עדיין יש לטלוויזיה כוח, אבל גדל בעולם דור שלם שלא רואה תכנים בטלוויזיה, אלא בפלטפורמות אחרות. תמיד תהיה טלוויזיה, אבל אני לא יודעת איך היא תיראה".