המדינה לא צריכה דירקטורים מזן אחד

"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות". את תובנת החיים הזו החליטו לאחרונה להוכיח שוב ברשות החברות הממשלתיות, שיצאה בקמפיין מתוקשר לגיוס דירקטורים מטעם הציבור לחברות הממשלתיות, שההרשמה לו הסתיימה השבוע. לכאורה מדובר בחגיגה דמוקרטית של שקיפות ומינהל תקין, אלא שהחגיגה הזאת נראית יותר כנשף מסכות.

על שני עיקרים מרכזיים יקום או ייפול מועמד לכהונת דירקטור בחברה ממשלתית. האחד, היותו "נגוע" פוליטית. השני, תחומי השכלתו. כלומר מועמדים טובים, ערכיים ובעלי תודעת שליחות יהיו פסולים אם לא יצלחו שני מוקשים אלו. אלא שלטעמי התניות אלו הן עיוות ואיוולת שלטונית, הטומנים בחובם גם כשל דמוקרטי־חברתי בלתי הפיך.

נקודת המוצא אינה חברתית

עיון בנוהל מינוי בעלי תפקידים לחברות ממשלתיות, שמעוגן בחוק החברות הממשלתיות בסעיפים 16א עד 18א, מלמד כי מועמד יהיה כשיר כהונה ובלבד שיחזיק בתואר אקדמי בכלכלה, ראיית חשבון, מינהל ציבורי, מינהל עסקים, לימודי עבודה ו/או משפטים. המשמעות היא שבעלי תארים "חברתיים" או "רוחניים", גבוהים ככל שיהיו, הם פסולים. פסילה מעוותת וקלוקלת.

נקודת המוצא של תנאי הסף ההשכלתי היא חנוונית־חשבונאית ולא חברתית. קובעי סף זה רואים את החברות הממשלתיות רק דרך השקל והדולר ורק במשקפיים של דו"חות רווח והפסד. זאת תפיסה מעוותת, כלכלית ובעיקר חברתית, של האורגן העסקי־ציבורי־ממשלתי. חברות עסקיות לאומיות, בדומה לתאגידים רב־לאומיים ענקיים, צריכות להטמיע חשיבה וערכים חברתיים בתוך הפעילות העסקית שלהן. ומי ייטיב יותר להטמיע חשיבה חברתית באסטרטגיה העסקית של פירמה מאשר אקדמאי בתחום האמנות הפלסטית, איכות הסביבה ואפילו ספרות עברית?

תשאלו בוודאי מה לד"ר לסוציולוגיה פוליטית ולדירקטוריון חברת הפחם הלאומית? זה בדיוק העניין. אקדמאים שאינם חנוונים יראו גם את האנשים שמבעד למספרים החשבונאיים, וזהו ערך מוסף כלכלי־חברתי גדול לתאגיד. טענה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בחברות שאינן "כלכליות־מסחריות" נטו, כמו הקרן למורשת הכותל המערבי, הכפר הירוק, בית התפוצות, מוזיאון ישראל או האגודה לתרבות הדיור. זאת ועוד: שילוב אקדמאים הומניים במועצות המנהלים של החברות הממשלתיות יפתח אופק חיובי חדש בפני אקדמאים מהפריפריה. בכך יימנע מצב שבו מרבית הדירקטורים יהיו מ"אזור חיוג 03", שבו מרוכזים מרבית חכמי החוגים לכלכלה, ראיית חשבון ומשפטים.

איך מקיימים תרבות פוליטית?

אני מעז לומר שגם הפסילה הפוליטית אינה נקייה ודורשת עיון מחודש. תהליך הסדרת מינוי דירקטורים לחברות ממשלתיות בא על רקע תהליך המינויים הבלתי מוסרי לכאורה של חברי מרכז הליכוד כדירקטורים. מדוע לכאורה? כיוון שלדעת מומחים לסוציולוגיה פוליטית, מינויים פוליטיים אינם חטא או ביטוי לשחיתות. אדרבה, הם ביטוי אולטימטיבי של דמוקרטיה ייצוגית תקינה, שעיקרה שילוב המונים בפוליטיקה השלטונית.

הכותב הוא ד"ר למדע המדינה וחוקר בתחום הסוציולוגיה הפוליטית