הטיוטה של פסה"ד הועלתה לתיק האלקטרוני והביכה את השופט

הנתבע בתיק שנידון בבית הדין לעבודה בתל אביב הוכה בתדהמה: יום אחד קיבל פסק דין מפורט ומנומק שבו חויב לשלם סכום מסוים לתובע, ואילו יום למחרת פסק הדין נעלם כלא היה, ותחתיו התקבל פסק דין חדש שבו הסכום שהוא חויב לשלם לתובע גדל פי 10.

הסיטואציה המשונה הזו התרחשה במציאות בשבוע שעבר, במסגרת שני פסקי דין סותרים שנתן בהפרש של יום אחד השופט אורן שגב. התיק עסק בתביעה של עובד בשם אברהם מושייב נגד מעסיקו, בורוכוב איליה, שהיה בעליה של מאפייה. העובד הועסק במאפייה במשך כשנה עד שפוטר, ואז הגיש תביעה בסכום של 134 אלף שקל בטענה לשורה ארוכה של תנאים וזכויות שלדבריו לא שולמו לו.

שני תדפיסים של פסקי הדין הסותרים נמצאים בידי "כלכליסט", ועולה מהם כי בפסק הדין הראשון חויב המעסיק לשעבר לשלם 5,000 שקל לעובד לשעבר ועוד 500 שקל הוצאות משפט; ואילו למחרת נעלם פסק הדין הראשון ממערכת נט המשפט, ותחתיו הופיע פסק דין אחר, שבו חויב המעסיק ב־50 אלף שקל ובהוצאות של 5,000 שקל.

שני פסקי דין שונים באותו תיק בהפרש של יום

בימים האחרונים הועברה תלונה בנושא למנהל בתי המשפט השופט מיכאל שפיצר. את התלונה הגיש עו"ד אפי נוה, יו"ר מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין, שקיבל פנייה בנושא מעו"ד עמיר לוי שייצג את המעסיק. עו"ד נוה טוען במכתבו כי שני פסקי הדין הסותרים חתומים על ידי השופט הדן בתיק, ושלאחר פרסום פסק הדין השני נמחק פסק הדין הראשון מהמערכת.

לפנייה למנהל בתי המשפט צורף מכתב ששיגר עו"ד לוי לעו"ד נוה, ובו הוא גולל את השתלשלות העניינים ואת התדהמה שאחזה בו כשגילה שיש בתיק שני פסקי דין סותרים. ב־4 בדצמבר ב־9 בבוקר שלח אליו המתמחה שלו עדכון על פסק הדין שניתן בתיק יום קודם לכן. פסק דין זה, נטען, חתום על ידי השופט ודוחה כמעט לחלוטין את התביעה, שעמדה על 134 אלף שקל, וחייב את המעסיק לשלם לתובע רק 5,000 שקל ו־500 שקל הוצאות.

למחרת קיבל שיחת טלפון מעו"ד ישראל שניידרמן, שייצג את העובד התובע בתיק, ובו הוא מבקש לעדכן אותו שניתן פסק דין הקובע פיצוי של 50 אלף שקל ו־5,000 שקל הוצאות. לוי טוען כי פנה לעיין שוב בעותק פסק הדין שברשותו וגילה שהסכום שפסק השופט הוא אכן 5,000 שקל. "הבנתי שמשהו שאינו כשורה מתרחש כאן", כותב לוי, ומפרט שלבקשתו נכנס המתמחה שלו לתיק בנט המשפט, והפעם הודיע לו ש'פסק הדין נעלם, ותחתיו מצוי פסק דין אחר שתוצאותיו, לרבות תוכנו, שונות לחלוטין מפסק הדין הראשון'".

לטענת לוי, פסק הדין הראשון "נעלם כלא היה". בדיקה מעמיקה שערך העלתה שהשוני הופיע בעיקר בפרק גמול השעות הנוספות שתבע העובד. בפסק הדין הראשון נדחתה דרישתו בגין רכיב זה, והשופט קבע שעובד הדורש גמול שעות נוספות צריך להוכיח שעבד שעות נוספות ואת מספרן, ואין לפסוק בדרך של אומדן או שכר ראוי.

לדברי השופט, "אין כך בעניינו. מלבד טענה בעלמא שהתובע הועסק 15 שעות ביום, התובע לא המציא ולו ראשית ראיה להוכחת טענתו", לכן נדחתה תביעתו בעניין זה. בפסק הדין השני מופיע ניתוח שונה, ותביעת העובד לגמול שעות נוספות התקבלה. נכתב שהנתבע הודה שלא ניהל רישום של שעות עבודת התובע, ושעל המעביד להוכיח שביצע רישום ראוי של שעות העבודה. השופט פסק שהתובע זכאי לגמול שעות נוספות, בפסק הדין נערך תחשיב מדויק ולפיו התשלום עבור השעות הנוספות הללו מסתכם ב־45,435 שקל, שאותם חויב המעסיק לשלם לעובד לשעבר.

ביום חמישי מסר השופט שגב החלטה בתיק ובה הסביר כי הוא חתם על טיוטת פסק הדין "בטעות ובהיסח הדעת", וגילה את הדבר למחרת ולתדהמתו. לדבריו, "מאחר שלא ידע שהצדדים כבר נחשפו לפסק הדין הראשון, הוא הורה לחסותה כך שלא תופיע בתיק האלקטרוני".

לדבריו, פסק הדין הראשון לא היה חתום גם על ידי נציג הציבור כנדרש, ולכן הוא בטל. השופט הוסיף כי הוא "מבקש להביע את צערו על התקלה ועל עגמת הנפש שנגרמה לצדדים בעטיה".