יריב מלילי מקים מסעדת אוכל רחוב תאילנדי

בתשע בבוקר עומד יריב מלילי מעל ארגזי הירקות הטריים, בוחן את הבוק צ'וי, מעיר משהו על ארגזי הלימונים. "אני כל יום בחרדות שמא לא שיפרתי מספיק. להישאר באותה רמה זה למות - בין אם מדובר בניקיון השירותים ובין אם באחרונת המנות", אומר הבעלים של מסעדת בית תאילנדי בתל אביב, שנחשבת כבר שנים לאחת הטובות בארץ, הרבה בזכות שפים ומסעדנים, שרבים מהם נוקבים בשמה כשהם נשאלים מהי המסעדה האהובה עליהם.

לדברי מלילי, ברשימת התכנונים שלו יש כרגע כ־600 מנות שהיה רוצה לשלב בתפריט, אך המטבח הקטן של המסעדה, הממוקמת בפינת הרחובות בן יהודה ובוגרשוב, מגביל אותו. לכן הוא מרגיש עכשיו בשל למיזם קולינרי חדש, שיאפשר לו לממש את הידע שלו: מסעדה שתתמקד באוכל רחוב תאילנדי.

“מעניינים אותי מתכונים שקיימים כבר מאות שנים", הוא מסביר כמה ימים לפני צאתו לתאילנד כדי להתמחות בז'אנר ולבחון שישה טבחים למקום החדש. "המטבח התאילנדי עבר אבולוציה ארוכה, ואין סיבה לגעת במנה שמכינים אותה בדרך מסוימת כל כך הרבה זמן".

את הלוקיישן למסעדה החדשה הוא מחפש כבר כמה חודשים בלב תל אביב. “אני רוצה חלל גדול, 350–400 מ"ר לפחות, קרוב לקהל שלי. אני רוצה שאנשים יבואו ברגל או באופניים. אני מת על הקהל התל־אביבי, שיודע לצאת מהבית בספונטניות, וכואב לי שקשה היום להשיג מקום בבית תאילנדי בלי הזמנה מראש. חשוב לי לאפשר לקהל שלנו את הספונטניות הזו".

רמת המחירים, הוא מבטיח, תהיה זהה למחירי המסעדה־האם: “אדם שייכנס למסעדה לא יצטרך לקחת משכנתא. זו לפחות הפנטזיה שלי. עם מטבח גדול ומערכת יעילה אפשר להגיע לתמחור סביר גם בתחום המסעדנות הגבוהה".

מלילי מקווה שז'אנר הרחוב יתפוס לפחות כמו המטבח התאילנדי המסורתי שייבא לפה ב־1996 עם רעייתו סונן (המכונה בפי כולם לק), ילידת מחוז איסאן בתאילנד. מהיום הראשון הוא לא התנחמד אל הקהל עם מנות מזרחיות־מערביות כמו עוף באננס, וגם הפעם הוא מתכוון להישאר נאמן לאותנטיות: “לקח לנו 7–6 שנים להכניס לתפריט מנה כמו נאם טוק (סלט קר של נתחי חזיר - ג"ו). בהתחלה הטבחים צחקו עליי, כי רק שתי מנות כאלה הוזמנו ביום. היום זו כבר מנה שרצה מצוין".