אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הגאווה ישראלית, החברה פחות צילום: אוראל כהן

פרשנות

הגאווה ישראלית, החברה פחות

בממשלה מיהרו להתגאות בהצלחה של וייבר, בחברה עצמה לא ממש מיהרו להתגאות בישראל

16.02.2014, 08:09 | מאיר אורבך
בדברי הברכה של בכירי רקוטן עם רכישת וייבר הם ציינו את הפרישה העולמית שלה ואת הפוטנציאל הרב שיש לתוכנה ככלי תקשורת מוביל. עם זאת, לא הם ולא מנכ"ל וייבר טלמון מרקו הזכירו ולו במילה את מרכז הפיתוח בישראל. ההתעלמות הזאת בולטת נוכח הדיבור המקובל על חשיבות מרכז הפיתוח המקומי ברכישות קודמות של חברות ישראליות בידי חברות ענק זרות דוגמת ווייז וטראסטיר.

קראו עוד בכלכליסט

טלמון מרקו מיסד ומנכ"ל של וייבר, צילום: Howard Sayer טלמון מרקו מיסד ומנכ"ל של וייבר | צילום: Howard Sayer טלמון מרקו מיסד ומנכ"ל של וייבר, צילום: Howard Sayer

השקט של הענקית היפנית אינו מפתיע, שכן היפנים מעולם לא ראו בישראל יעד לרכישות. ספורות הן הרכישות הישראליות שביצעו חברות יפניות אשר הפכו למרכזי פיתוח.

לפי ההערכות, אמנם פעילות וייבר בישראל תחת רקוטן לא צפויה להשתנות, אך כן מדובר באחד האקזיטים הישראליים הראשונים שתשומת הלב בהם מושמת על ההצלחה העסקית והמסחרית של החברה. לאורך השנים עשתה וייבר מאמצים רבים - שהצליחו - להתנתק מהזהות הישראלית שלה. רישום החברה בקפריסין נובע לא רק מסוגיית המיסוי, אלא אף יותר מהצורך בפלטפורמה שאינה מוגבלת בחרם מצד מדינות ערביות או גורמים מדיניים אחרים.

רשות המסים לא תראה הרבה מהאקזיט

אמנם בכירי ממשלת ישראל מיהרו לבשר על עוד הצלחה ישראלית, אבל הם כנראה שכחו לשאול את הרוכשת והנרכשת מה הן חושבות על ההקשר המקומי. אותם בכירים גם שכחו לשאול את רשות המסים כמה כסף המדינה צפויה לראות מאותו אקזיט של 900 מיליון דולר. הערכות אופטימיות מאוד יביאו למדינת ישראל עשרות בודדות של מיליוני דולרים. במציאות נראה שייכנסו לישראל סכומים נמוכים בהרבה.

אלא שלמדינה אין מה להלין על אובדן ההכנסה, שהרי זו הכנסה שמעולם לא היתה צפויה להגיע. מייסדי וייבר לא חשבו לרגע להקימה כחברה ישראלית. ישראל היתה עבורם עוד מרכז פיתוח ובעיקר בית של חלק מהמייסדים והמשקיעים.

אם מדינת ישראל רוצה שחברות כמו וייבר יהיו ישראליות לחלוטין, היא צריכה לפעול רבות בגזרת המיסוי ולהיות אטרקטיבית כמו קפריסין ומדינות אחרות - אבל גם לדאוג לפרט השולי הזה שנקרא יחסינו עם מדינות ערב.

היפנים חוזרים לזירה

סוני, מיצובישי וטויוטה הוכיחו שכשהיפנים רוצים ליצור מותג בינלאומי מוכר הם יכולים. אמנם בשנים האחרונות איבדה יפן רבות מזוהרה הטכנולוגי, אבל יכולתה להקים חברות גלובליות לא פחתה. אף שקשיי הכלכלה היפנית הקשו על רבות מהחברות המקומיות בשנים האחרונות, עתה הכלכלה מתאוששת וחברות דוגמת רקוטן מבינות שהן יכולות לשחק גם בשדה הגלובלי, ששולטות בו חברות אמריקאיות וחודרות אליו ענקיות סיניות ורוסיות כעליבאבא ווינדקס.

אותן שחקניות חדשות מהמזרח, ששולטות בשווקים שמהן הגיעו, עתירות מזומנים ומחפשות הזדמנויות רכישה שיאפשרו להן כניסה מהירה לאותו שוק הגלובלי. רקוטן מצויה באמוק רכישות שעליהן היא ששה לדבר. רקוטן רוצה שכולם יידעו שהיא משחקת במשחק הגלובלי ושווייבר היא כלי המשחק החדש שלה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

13 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

10.
הגאוה ישראלית - וגם הטימטום...
לפי מה שפורסם, החברה הוקמה ופועלת מקפריסין, ולכן המדינה כנראה לא תראה שקל מהסיפור. (אלא אם המשקיעים משלמים מיסים בישראל, ואני בכלל לא בטוח) הסיבה היא פשוטה, במדינת ישראל קשה להקים עסק, ועוד עסק של מחקר ופיתוח ששורף כסף רב עוד לפני שנכנסת הכנסה כלשהי. עלות ההעסקה בארץ גבוהה מאוד, וגם עלות המהנדסים הישראלים אפילו יחסית לארה"ב. המיסוי על מעסיקים ועלות אסטרונומית של תשתיות. המדינה כצעד של כניעה לפופוליסטים, לא ממש מוכנה להקל את החגורה, ממיזמי הייטק. וכבר רבים למדו את הטריק. מי שאיננו "מספיק ציוני" וחושב גבוה, פשוט מוצא דרכו למקומות בהם המיסוי יותר שפוי. אולי הוא יחזור לכאן כשיהיה גדול, ואז באמת הערך המוסף יהיה יחסית קטן. בשונה ממה שכתוב כאן, ליפנים היום אין בעיה עם מדינות ערב. זה פשוט קישקוש.
סתם אחד  |  16.02.14
לכל התגובות