אבות הפופ

העבודה המזוהה ביותר עם האמן הבריטי ריצ'רד המילטון (1922–2011) היא ללא ספק "Just what is it that makes today’s home so different, so appealing?" - קולאז' קטן ובו גבר ואשה עירומים, מעין אדם וחווה מודרניים, בסלון שנראה כפרסומת. הקולאז' נתפס כמייצג המובהק ביותר של הפופ ארט האירופי, אך המילטון הוא הרבה יותר מאבי הפופ. הרטרוספקטיבה שלו, המוצגת בימים אלה במוזיאון טייט מודרן (עד 26 במאי), מייצגת גוף עבודות שנפרס על כ־60 שנה.

הקולאז' נעשה עבור קטלוג התערוכה "This is Tomorrow", שהוצגה בלונדון ב־1956, שהמילטון העלה בה מיצב אחר בשיתוף האדריכל ג'ון וולקאר. המבנה, "Fun House", שילב דימויים מוגדלים מסרטים הוליוודיים, פרסומות וסרטי מדע בדיוני, רצפה מקצף שהפיקה ריח תותים ומיקרופון שהזמין את המבקרים לומר את אשר על לבם.

שיתוף הפעולה האדריכלי הזה לא היה מקרי: העיסוק בחללי פנים, פרספקטיבה והשתקפויות ליווה את המילטון לאורך השנים. ב־1988, למשל, הוא עיבד גלויה של לובי של מלון ברלינאי לכדי ציור ותלה אותו בתוך חדר ששחזר את אותו הלובי. במקביל הוא שאב השראה מהאסתטיקה של הפרסום, הטלוויזיה והמותג: הוא הפך את שמו למותג והנכיח אותו על מאפרות, שלטים ובקבוקים, יצר סדרת תבליטים של מוזיאון הגוגנהיים, ועיצב מברשת שיניים בשם The Critic Laughs ושיווק אותה בפרסומת טלוויזיה פרודית "כיצירת אמנות המתאימה לסגנון האהבה המודרני, חתונה מושלמת בין צורה לפונקציה, עיצוב ועונג". הוא אפילו עיצב עטיפה לביטלס - האלבום הלבן המינימליסטי.

אלא שהמילטון לא יצר רק סוכריות פופ צבעוניות קופצות. לאורך השנים הוא גם עיבד אירועים חדשותיים שונים לציורים וסדרות של קולאז'ים. גם ישראל שימשה מטרה לחצי הביקורת שלו: בתערוכה מוצגים וריאציה של צילום כף ידו של מרדכי ואנונו ודימוי של מפת ישראל הכוללת את השטחים הכבושים לצד מפת החלוקה מ־1947.

את התערוכה בטייט מודרן מלווים שני מיצבים נוספים של המילטון, המוצגים במכון לאמנות עכשווית (ICA). העבודה "Man Machine and Motion" (1955) מאגדת רישומים ותמונות, ובכולם מכשור שנועד לשפר את יכולותיו הפיזיות של הגוף האנושי: מחליפות צלילה מהמאה ה־19 ועד עיצובי מכוניות משנות החמישים, שהיו שיא הטכנולוגיה בעת שהיצירה נוצרה. המיצב השני, "Exhibit" (1957), מעניין יותר: המילטון תלה גיליונות מחומר קשיח, חלקם שקופים וחלקם צבעוניים, בגדלים שונים ובגבהים שונים. המשוטט בחלל מרגיש כאילו נקלע לתוך ציור של קזימיר מלביץ', מבכירי האוונגרד הרוסי, מה שרק מדגיש את הקשר בין אבי הפופ הבריטי לאסתטיקה האירופית ואת ההבדל בינו לבין הפופ ארט האמריקאי, אחיו הצעיר שמעבר לים.