צילום: עמית שעל
גמזו החליט שמשרד הבריאות הפך צפוף מדי עם השרה גרמן
הודעת ההתפטרות של מנכ"ל משרד הבריאות בסוף השבוע הגיעה בזמן רגיש במיוחד: ערב הגשת מסקנות ועדת גרמן וקריסת הדסה. לפי הערכות החליט גמזו לעזוב גם בגלל מחלוקות עם השרה גרמן, שגילתה מעורבות רבה בניהול לעומת קודמה
מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו הודיע על התפטרותו ביום שישי, יומיים לאחר שסיכם על כך עם שרת הבריאות יעל גרמן. הסיבה הרשמית של גמזו לעזיבה היא שחיקה לאחר "ארבע שנים אינטנסיביות", שיסתיימו ב־1 ביוני הקרוב, אך ברקע ישנה גם הצטברות של מתיחות ביחסים בינו לבין גרמן. למרות הניסיון לשדר עסקים כרגיל עזיבת המנכ"ל מציבה לא מעט סימני שאלה.
הסיבה העיקרית להחלטתו של גמזו היא מערכת היחסים עם גרמן, שאולי לוותה בהערכה הדדית, אך כללה הרבה מחלוקות, בעיקר בנושאי הניהול השוטף של המשרד. החלק הפחות ברור בשלב הזה הוא בחירתו של גמזו לעזוב דווקא עכשיו.
המחלוקות בין גרמן לגמזו היו סוד גלוי במערכת הבריאות. כמעט כל מי שמכיר את השניים מספר על מנהלים דומיננטיים מאוד, שצריכים לשלוט בפעילות בשטח ורוצים לקבוע ולנהל את סדר היום עד לפרטים הקטנים. לפי גורמים במשרד הבריאות, כניסתה של גרמן לתפקיד בדיוק לפני שנה במקומו של יעקב ליצמן לוותה בפגיעה באובדן עצמאות עבור גמזו.
"לליצמן היו הדברים שחשובים לו ואת כל השאר הוא השאיר לרוני", סיפר ל"כלכליסט" אחד האנשים שקרובים לגמזו. "אצל גרמן אין דבר כזה — היא מתעסקת בכל דבר". על פי גורמים במשרד, בעבר היו בין השניים ויכוחים על נושאים כמו החדרת פלואור למי השתייה, שגרמן הורתה להפסיקה בהדרגה. מחלוקת נוספת נוגעת להחלטתה של גרמן, בניגוד לחוות הדעת של אנשי המשרד, לבחון פיילוט לכריית פוספטים בשדה בריר שליד ערד, לאחר שמומחה ששכר המשרד לא קבע באופן חד־משמעי את עמדתו בנוגע לפיילוט. לכך אפשר להוסיף מחלוקות על התבטאויות של גמזו בעד הגבלת התיירות הרפואית, בזמן שוועדה שגרמן הקימה עוסקת בנושא.
על מידת ההערכה של גמזו לליצמן אל מול גרמן אפשר אולי ללמוד מקטע מהמכתב ששלח למנהלים במערכת הבריאות ביום שישי, לאחר הודעת ההתפטרות, שבו הוא מפליג בשבחים: "אני חב תודה עילאית לרב ליצמן, שמינה אותי לתפקיד, לאמון, לגיבוי ולחוכמתו הציבורית שממנה למדתי כל כך הרבה. אין ספק שהוא עשה את השינוי במשרד ברוחו הנמרצת". באשר לגרמן הסתפק גמזו בפחות: "זאת היתה שנה מרתקת ומלאת עשייה, שבה למדתי להכיר את הנמרצות, ההתעמקות והרגישות של השרה גרמן. יחדיו היינו מכפיל כוח, ושיתוף הפעולה בינינו הוא מלא ואמיתי, מתוך הערכה וחיבה הדדית".
ביוני יסיים גמזו קדנציה של ארבע שנים. לכאורה, התאריך העגול נראה כעת סבירה לעזיבה: עד אז גם אמור בית החולים הדסה להגיע להסדר שיאפשר את המשך פעילותו, הוועדה לחיזוק מערכת הבריאות בראשות גרמן תגיש את המלצותיה ויישאר רק מאבק פוליטי של השרה ליישומן. לדברי גמזו, עד אז הוא גם יספיק לטפל בהסכמי התשלום בין בתי החולים לקופות החולים, הסכמים ההכרחיים ליציבות המערכת, ויישאר לו זמן לחפוף את המחליף או המחליפה.
אלא שעזיבתו באה במועד רגיש עבור המערכת, במיוחד לנוכח המשבר בהדסה והמשמעות המעשית של הרפורמות הדרמטיות שצפויות בוועדת גרמן. שני אירועים אלה בלבד מחייבים ניהול ומעקב צמודים של מנכ"ל מנוסה. האם אפשר באמת להניח שהשניים החליטו בשקט וברוגע לסיים את מערכת היחסים ביניהם ללא סיבה מיוחדת ולפרסם על כך הודעה בשישי בבוקר? אשרי המאמין.
2. הגירעון של קופות החולים זינק פי עשרה
התפטרותו של גמזו היא אירוע דרמטי, גם בלי קשר לתזמון. מספיק לבחון את המשרד בעת כניסתו לתפקיד ביוני 2010, לאחר תפקיד בכיר באיכילוב, כדי להעיד על כך. המנכ"ל הקודם פרופ' איתן חי־עם עזב בטריקת דלת בעקבות סכסוך מתוקשר עם ליצמן אחרי חצי שנה בלבד, והשאיר אחריו משרד במשבר אחרי שנים של דכדוך ודעיכה אטית.
גמזו נכנס לתפקיד בסערה. בנאום פומבי ראשון, במאי 2010, הוא תקף את אנשי משרד האוצר על המחסור התקציבי ואמר כי דרישת ההתייעלות הבלתי נגמרת של פקידי האוצר באה על חשבון איכות הרפואה שמקבלים החולים.
ספק גדול אם הגישה הזאת של גמזו באמת מומשה במלואה בארבע השנים האחרונות. הדוגמה הבולטת ביותר היא זו של קופות החולים, שהשליטה עליהן היא בידי משרד האוצר ומנגד את הוצאותיהן קובע בעיקר משרד הבריאות. ב־2010, כשנכנס לתפקיד המנכ"ל, דיווחו קופות החולים על גירעון של כ־200 מיליון שקל. ב־2014 הן צופות גירעון של 2 מיליארד שקל. מסיבה זו בכירי הקופות לא מפסיקים לתקוף את גמזו על ששירת קודם כל את בתי החולים.
נוסף על כך, מערכת היחסים העכורה של גמזו עם משרד האוצר לא עזרה לסיים במהרה את משבר הרופאים ב־2011 או להגיע להבנות עם הפיקוח על הביטוח באוצר בנוגע להגבלת ביטוחי הבריאות הפרטיים במטרה לחזק את המערכת הציבורית.
עם זאת, ההצהרות והרוח האסרטיבית של גמזו תרמו לחיזוק מעמדם של עובדי המשרד. כמו כן, גמזו גיבש תוכנית עבודה מסודרת למערכת, שמתמקדת בצמצום אי־השוויון במערכת בריאות, ועם ליצמן הרחיב את חוק ביטוח הבריאות הממלכתי גם לבריאות הנפש ולטיפולי שיניים לילדים. הקינה שנשמעה בסוף השבוע מאנשי מערכת הבריאות אמיתית ברובה ונובעת מחשש מחזרה של המשרד לשנים הלא יפות שלו, והיו לו הרבה כאלה.
3. מינוי מנכ"ל שאינו רופא יקל בהובלת רפורמה
בימים הקרובים צפויה גרמן להחליט על זהות המנכ"ל או המנכ"לית הבא. השאלה היא אם שרת הבריאות תרצה מנכ"ל דומיננטי מסוגו של גמזו, על היתרונות והחסרונות שבדבר, או תעדיף מישהו שישלים את הצורך שלה בשליטה במלוא הפרטים.
לא מן הנמנע שגרמן תחליט לא למנות רופא בכיר לתפקיד, או לפחות לא כזה שמזוהה עם ברנז'ת הרפואה. מהלך כזה יאפשר לשרה להוביל רפורמות במערכת בעקבות המלצות הוועדה שהיא עומדת בראשה.
בשיחה עם "כלכליסט" הגדיר גמזו את האפשרויות העומדות בפניו עם סיום תפקידו — מ"מרופא נשים ועד פוליטיקה". מתוך הנחה שלמרפאה הוא לא יחזור, והפוליטיקה, אם בכלל, תחכה עד למערכת הבחירות הבאה — לגמזו נותרו בעיקר תפקידי ניהול בבתי החולים הגדולים, אך כאלה לא מתפנים בקרוב.
תגובה אחת לכתיבת תגובה