העוף המטוגן כמשל חברתי

ארוחת הצהריים שלי מחכה לי בקופסת קרטון בצבעים כתום וצהוב מזעזעים. כתוב עליה "חם וטעים", אבל ההבטחה הזו לא מצליחה לעודד אותי. בפנים, במפית שנועדה כנראה לספוג כמויות של שמן, נמצא המאכל הלאומי האמיתי של בריטניה, זה שמדריכי התיירים לא ימליצו עליו אף שהוא נמצא כמעט בכל פינת רחוב בערים הגדולות, ובעיקר בלונדון: העוף המטוגן.

השם לא מסתיר דבר, מדובר בסך הכל בחתיכות של עוף מטוגנות בשמן עמוק בתוספת צ'יפס וארוזות בקופסת קרטון או בקופסת פלסטיק. בבקרים של יום ראשון אפשר לראות את הקופסאות האלה זרוקות בצדי הרחוב, באדיבותם של שיכורים ושל שיכורות שהחליטו לסיים את בילוי ליל שבת בארוחת גורמה.

ארוחת הצהריים שלי בקופסת קרטון. 3.5 מיליון עופות נשחטים בבריטניה מדי יום | צילום: יואב בורנשטיין

חנויות העוף המטוגן הן הסקטור הצומח ביותר בתחום המזון המהיר בבריטניה - הענף הזה מגלגל כ־330 מיליון ליש"ט בשנה. המכנה המשותף של כמעט כל החנויות שמוכרות עוף מטוגן הוא המחיר הנמוך של המנות והאיכות הנמוכה של הרכיבים. בקרוב לארבע שנים שאני גר בלונדון נמנעתי לחלוטין מאכילת עוף מטוגן, מתוך מחשבה שעוד אזדקק לעורקים שלי בעתיד. ההישג המרשים הזה עומד לרדת לטמיון. המנה שהונחה מולי כללה שש כנפי עוף מטוגנות, המון צ'יפס ופחית שתייה.

היא עלתה 2.5 ליש"ט (כ־15 שקל) - פחות מרבע מחיר של כמעט כל ארוחה אחרת ברחוב, ומספיק כדי לגרום לי לתהות מהיכן בדיוק הגיע העוף ואם בכלל מדובר בעוף ולא בגומי מחומם ומתובל היטב.

העוף המטוגן הוא לא רק זול, הוא גם מאוד זמין: אפשר להשיג אותו במהירות, בכל מקום ובכל שעה - גם בשעות הקטנות של הלילה. בלונדון אוכלים אותו כבר שנים, אבל את מסעו אל לב המיינסטרים הוא השלים עם שידורה של תוכנית הדוקו־ריאליטי "פרייד צ'יקן שופ" בערוץ 4 הבריטי.

התוכנית תיעדה את העובדים ואת הלקוחות במזללת העוף המטוגן Roosters Spot בקלאפהאם שבדרום לונדון באמצעות הצבת מצלמות ומיקרופונים במקום. מה שהיה אמור להיות עוד ריאליטי־טראש התברר - לפחות לפי מבקרי הטלוויזיה - כיצירה גאונית שהציגה את החנות ככור ההיתוך הלונדוני האולטימטיבי, חלון הראווה לכל שכבות החברה: המהגרים מפקיסטן שעובדים במקום, התושבים השחורים של דרום־לונדון, הטרנסג'נדר החייכני בן ה־60, והצעירים השיכורים שהרגע יצאו מהמועדון ומתחילים קטטה.

אבל התמונה היא קצת יותר מורכבת. בחלקים העניים יותר של לונדון אפשר למצוא חנות עוף מטוגן בכל 100 מטר ברחוב הראשי. ברובע ניוהאם, למשל, ישנן 70 כאלה. לרשת KFC, שאותה למעשה חנויות העוף המטוגן מנסות לחקות, יש כ־850 סניפים בבריטניה. רבים רואים בחנויות האלה גורם מרכזי לבעיית השמנת היתר בממלכה, שנפוצה יותר בקרב השכבות החלשות. העובדה שחלק גדול מהלקוחות של החנויות האלה הם תלמידי בית ספר, שהצ'יקן מתאים לטעם ובעיקר לתקציב שלהם, מדאיגה אף היא.

בתור סדרת המשך ל"פרייד צ'יקן שופ" מוטב שבערוץ 4 יתחקו גם אחר האנשים שלעולם לא תיתקלו בהם בחנות כזו: האוליגרך הרוסי שגר בגלות בלונדון ומעדיף קוויאר, המתכנת המזדקן שקיבל אזהרה מהרופא ומתחיל לשמור על הבריאות, ומדריכת היוגה שתעדיף לאכול דשא מאשר לגעת בעוף שמנוני. זו תהיה הצצה מעניינת ואמיתית לפערים בחברה הבריטית, שבה רמת הבריאות של המזון נקבעת לפי רמת ההכנסה.