צילום: ניר דרום
פצעים ונשיקות
האלבום החדש של מוניקה סקס, שסוגרת עשור שני של פעילות, הוא אמנם אחד האלבומים החלשים שלה, אבל הוא מסמן דרך חדשה - לא אחידה אבל מידבקת
אלבום חמישי למוניקה סקס זה קודם כל כיף. כיף לדעת שההרכב, שבקרוב יחגוג 20 שנים לאלבומו הראשון והסנסציוני "פצעים ונשיקות", עדיין פה. החדשות הטובות הן שהלהקה מחפשת כיוונים חדשים, והרבה מהשירים באלבום רחוקים מאלה שהתרגלנו אליהם. החדשות הרעות, לעומת זאת, הן שזה כנראה האלבום הכי פחות טוב שלה.
קראו עוד בכלכליסט
אחת התחושות הבולטות שעולות מהאלבום הוא שהשירים בו נכתבו מפרספקטיבה של במה, כלומר שירים שיעבדו טוב בהופעות. זה בולט במקצב הדיסקו (תוף־מצילה־תוף־מצילה) שחוזר ביותר ויותר שירים. לקהל בהופעות קשה להימנע מלמחוא כפיים בשירים כאלה, אבל באלבום זה מרגיש כמו בחירה טיפה עצלה, כשזה לא מגובה בעושר מוזיקלי, או כשנזכרים שהמתופף של ההרכב שחר אבן צור הוא אחד הרוקרים האנרגטיים בסביבה, וחבל "לבזבז" אותו על מקצבים רפטטיביים. מספיק להיזכר ב"מנגינה", שיר הנושא של אלבומם הקודם, שנסגר במסיבה מוזיקלית מהודקת כשהדיסקו מרים ראש לדקה וחצי, כדי להתבאס מהעובדה שהאלבום החדש הוא קצת מעייף.
אמנם ב"האדם המואר" וב"איש גדול" זה עשוי טוב, מידבק וכיפי, אבל זה נהיה קצת צפוי אחרי "כסף חדש" ו"נעלי קח אותי מכאן". אולי שינוי בסדר השירים היה הופך את חוויית ההאזנה למהנה יותר, אך נדמה שמדובר ביותר מזה. על הפקת האלבום, המיקס ואפילו ההקלטות הופקד המתופף אייל אבן צור, שעם כל הכבוד לעבודתו לא מצליח להגיע לרמה של עופר מאירי, שהפיק את האלבום הקודם. כשמוסיפים את העובדה שחברו ללהקה פיטר רוט הוא מפיק מבוקש שרק לאחרונה הפיק אלבום להרכב גיטרה־בס־תופים (אלישע בנאי וארבעים השודדים) וגרם לו להישמע מלא ודינמי - הפספוס מרגיש טיפה צורם.
אבל הכל יחסי. ביחס לאלבומים אחרים של מוניקה סקס נדמה שכמה מהנשקים החזקים של ההרכב, שכל אחד מחבריו מחזיק בקריירת סולו מגוונת, נותרו בצד: קשה למצוא קולות רקע והרמוניות כמו בשיר היפה מאלבומם השלישי "מספיק בנאדם"; הם צצים ב"שדרה ושמה ים" לכמה רגעים יפים, אולם כמו חלקים אחרים באלבום הם בייחוד עושים חשק להקשיב לשירים ישנים שלהם.
גם הטקסטים של יהלי סובול לא מצליחים לתאר מציאות יומיומית כמו שהיטיב לעשות לפני 20 שנה ב"כל החבר'ה" וב"מכה אפורה", ובעיקר מתמקדים בנשים ונערות בסיטואציות אבסטרקטיות. בשיר האחרון והיפה "העיר ההיא על מאדים" הצליל נפתח טיפה והתופים מודגשים קצת יותר, אבל באופן שמחוויר ביחס, למשל, ל"איש קש" מאלבומם השני.
מדובר באלבום לא אחיד שיש בו כמה שירים יפים. הוא חשוב בדיסקוגרפיה של הלהקה, שעושה דברים בקצב שלה והפזילות הסגנוניות שלה מסקרנות. "מקצועות חופשיים" הוא לא דיסק חובה, אבל מציג להקה שכתבה כמה קלאסיקות על־זמניות ועדיין יוצרת דברים קצת שונים ללא התערבות מפיק חיצוני.
2 תגובות לכתיבת תגובה