צעירים לנצח

בשישי בערב, בזמן מופע החימום המנומנם של שולץ, מועדון הבארבי היה אוורירי במיוחד. אבל עם תחילת הדיסטורשן ועלייתה של להקת זקני צפת לבמה הורגשה נהירה מסיבית פנימה. האולם לא היה מפוצץ אבל גם לא דליל, ומאור כהן ביקש לכבות את המכשירים הסלולריים "כי זה מעצבן". בתוך שניות הבארבי התמלא בגיטרה הכבדה של אורן לוטנברג, בבס המלוכלך של יוני בן טובים ובתופים הרועמים של רע מוכיח. מאור כהן שר את "כדורגל" וזרק ניירות דמויי שטרות לקהל, כאילו הוא מחזיר להם את הכסף ששילמו על הכרטיס. חוץ מהומור נונסנס שמתאים למאור כהן, יש מאחורי המעשה הזה קצת מן האמת.

מחלקים חיוכים

זקני צפת מודל 2014 עלולים להטעות. חברי הלהקה התחלפו במהלך השנים. כשזכתה להצלחה (עם שירים כמו "לא תבואי שישי שבת", "זה נכון", "השכן" ואחרים), זה קרה בהרכב אחר, וההרכב הנוכחי, שזהה להרכב המקורי, לא מעוניין בכלל לנגן את אותם להיטים. הוא מנגן רק שירים מהאלבום הראשון ומהאלבום החדש שיצא השבוע, ובכלל - נדמה שסיפוק הקהל הוא לא הדבר הראשון שמעניין אותם. הם קודם כל באו ליהנות. מספיק לראות את אורן לוטנברג מפגיז בסולו גיטרה ב"שיט ראפ" עם חיוך רחב, ומאור כהן קופץ לידו עם כתר ומשקפי שמש, כדי להיכנס לאווירה.

ראוי להתעכב על עניין סופי השירים. כמו להקת פאנק צעירה, השירים מסתיימים בזמן לא מוגדר. הגיטרה מתחילה לחרוק ולצפצף, התופים והבס מאלתרים באטיות ומאור כהן מוסיף אפקטים על המיקרופון עד שלכולם נמאס ועוברים הלאה. מי שבעניין יקבל להקה מבוגרת שמונעת על ידי אנרגיית נעורים ראויה להערצה. מי שלא - והיו כאלה הרבה בקהל - התקשה לשרוד עד הסוף. כיף אדיר להיווכח כמה רעש יכולים ליצור גיטרה, בס ותופים וכיף לראות קהל שלא מפסיק לחייך, בעיקר בשורות הראשונות. לאנרגיות שעפו מהבמה יש חלק מרכזי בעניין כמובן, אבל בטח גם לעובדה שככל שהמרחק מהבמה היה גדול יותר, הסאונד נהיה בלתי נסבל.

מאור כהן בהופעה. סיפוק הקהל הוא לא הדבר הראשון שמעניין אותו | צילום: עמית שעל

דמיינו להקה קטנה שמנסה להוציא כמה שיותר רעש מכמה שפחות כלים, וזמר שרץ על הבמה בגלבייה ומשקפי שמש ושר "אני המבורגר, בשר לא מאתגר". אמנם רוב ההופעה נטתה לכיוון הפאנק־רוק הניסיוני, אבל היה מקום לקצת רוקבילי, כמו הקאבר הקורע ל"בלבלי אותו" של קובי פרץ, אותו הציג כהן כ"שיר קלאסי משנות החמישים".

בהמשך היו גם שירים אטיים יותר, טריפיים ובחלקם עוצמתיים. לא תמיד הערב הרגיש אחיד, אבל כל הזמן נותרה התחושה שהלהקה מנגנת בדיוק מה שבא לה, בלי לנסות להתחנף לאף אחד. כהן הוריד את הגלבייה, שם גלימה, ירה באקדח בועות סבון וניגן מדי פעם בחליל. לשיר וחצי הצטרף יוסי חממי, הבסיסט הראשון של מוניקה סקס, ולכבודו כולם הניחו פאות ומרחו אודם, לביצוע מוזר ובעל מהירויות משתנות ל"דוחף באלנבי" מהאלבום הראשון. אחרי שהשיר פורק בבלגן, כמו שאר השירים, נותר חממי לבד וניגן סולו סלאפ בס. אחריו ניגנו את "ריקי" ושלחו את הקהל לתקרה. לקראת סיום ביצעו את "ציפי", ופה התחברו לצד היותר מטאליסטי, כמו בביצוע מהיר וכבד ל"איפה דוד", שניהם מהאלבום הראשון.

עייפים ומרוצים

בסוף היה הדרן מוצלח שכלל עוד שירים מהאלבום הראשון, וקאבר מלוכלך ל"מה שאתה עושה כשאתה קם בבוקר". מאור כהן קפץ לרקוד פוגו בתוך הקהל, חזר לבמה כדי לשרוף את אחד השטרות המזויפים שזרק בתחילת הערב, וכשסיים אמר, "והנה הכל מסתיים במחיאת כף". הלהקה ירדה מהבמה כשלופ גיטרה מנגן דקה ארוכה אחרי. חלק המתינו לראות אם יעלו שוב, צוחקים, וחלק יצאו כי כבר היו מותשים. בסוף הדקה המבלבלת עלה עובד במה ופשוט כיבה את זה, והאורות נדלקו.

רגעים שנזכור ביום שאחרי

1. שלושת שירי הפתיחה העוצמתיים ("כדורגל", "שיט ראפ" ו"המבורגר").

2. הקאבר ל"בלבלי אותו" שנשמע אפילו יותר טוב על הבמה מאשר באלבום.

3. הקפיצה של מאור כהן לקהל והפוגו, שהרימו את המעריצים השרופים שנשארו.