המחשב מוול־סטריט: 4 סכנות בשוק החופשי מדי

רב־מכר חדש, שכבר הוביל לפתיחת חקירה של ה־FBI, טוען שהאלגו־טריידינג נותן דחיפה מזויפת לשוק המניות

09.04.2014, 08:24 | איתי להט

הספר החדש של מייקל לואיס, "Flash Boys: A Wall Street Revolt" יצא לאור לפני פחות מחודש, אבל מאז כבר הספיק להפוך לרב מכר. לואיס, שבאמתחתו כבר רב מכר פיננסי אחד מ־2009 בשם "The Big Short", עוסק הפעם באחד מהדרכים הבטוחות ביותר לעשות כסף - שימוש באלגוריתמים, מכונות מחשוב מפלצתיות וקווי תקשורות מהירים, או אלגו־טריידינג.

לשמחתו של לואיס, ואולי גם לשמחתם של לא מעט משקיעים, הספר מעורר התעניינות ציבורית עצומה בתחום האלגו־טריידינג, ובצדק, מפני שהוא חושף את שיטת העבודה המפוקפקת של קרנות אלגו. בגדול זה עובד כך: בחמש השנים האחרונות איפשרו זירות מסחר המניות הגדולות לסוחרי אלגו לראות מתי אדם מבצע הוראת לרכישה או מכירה של מניות. הזכות הזו הוענקה, תמורת תשלום כמובן, לזירת המסחר, ובעזרת המכונות, האלגוריתמים והקו המהיר, הצליחו קרנות אלגו־טריידינג לקנות לפני ביצוע ההוראה, ואז למכור ברווח זעיר למניה.

1. הספסרים של הבורסה

סנטים בודדים מצטברים לסכום גדול

כשהסיפור הזה, של הקדמת הקונה ברכישת המניות, מתרחש מיליוני פעמים ביום, גם אם מדובר בשינוי מחיר של 0.01 דולר, זה מצטבר לסכומים גדולים. מה שזירות המסחר למעשה מאפשרות לסוחרי אלגו, דומה לספסר כרטיסים במשחק כדורגל. כשיש תור של קונים, סוחר האלגו מקבל את הזכות לעמוד לפני כולם, לקנות ולמכור בחזרה לעומדים בתור במחיר מעט יותר יקר, כזה שלא יסעיר את הקונים, אבל יאפשר לו לגזור קופון. מייקל לואיס מכנה זאת "מניפולציית שוק", או במילים אחרות, משחק מכור.

2. כסף חכם וכסף טיפש

המשקיעים הקטנים סובלים

הרמאות הזו של הסוחרים באה כמובן על חשבון המשקיעים הקטנים. אמא ואבא, ועדי עובדים, קרנות פנסיה ושאר משקיעים מסורבלים שאותם מכנים בלגלוג בענף האלגו־טריידינג "כסף טיפש". הכסף החכם, מצדו, גוזר קופון ומאפשר לקרנות שלו להרוויח סכומים עצומים. בנקודה מסוימת, כותב לואיס, מסחר אלגו היווה 70% מכלל היקף המסחר בשוק המניות האמריקאי. היום הנתון הזה עומד על 60%. שבועיים אחרי שהספר של לואיס פורסם, הודיע ה־FBI שהוא פותח בחקירה ובודק את נבכי עולם האלגו־טריידינג.

3. האלגוריתם שגרם לקריסה

האלגו־טריידינג יוצר באגים במערכת

חלק מהקרנות, כפי שמציין לואיס בספרו, הצליחו להעביר 2,000 ימי מסחר מבלי לרשום ולו הפסד אחד. הנתון הזה לבדו מעורר תמיהה. "שוק חופשי" שבו אין הפסדים הוא לא שוק תחרותי. מישהו מנצל באג במערכת. אבל הניצול הזה הביא בעצמו לבאגים מסוג חדש: "פלאש־קראש", או קריסת בזק של זירות מסחר ומחירי מניות. אחד הגדולים שבהם התרחש במאי 2010, כשהדאו ג'ונס צלל בשניות ב־9%. למה זה קרה? עד היום אין הסבר מדויק, אבל הגורם המרכזי היה כמובן אחד מאותם אלגוריתמים שמניעים כיום את השוק.

4. רמות הסיכון מגיעות לשיא

הגיע הזמן לתקן את השיטה

והנה הפרדוקס: קחו את האלגו־טריידינג, תוציאו אותו מהשוק ותקבלו תמונה אמיתית של מה שמתרחש בשוק המניות. כשאין מי שיקנה וימכור בשניות מיליוני מניות, אין מי שדוחף את השוק למעלה. ובהיקפי המסחר הנוכחיים של האלגו־טריידינג, זירות מסחר עלולות לקרוס. מנגד, אפילו גולדמן זאקס התבטאו מעל דפי ה"וול סטריט ג'ורנל" בסוף מרץ והזהירו שהסיכון מאלגו־טריידינג נמצא בשיאו והגיע הזמן לתקן את השיטה. אז מה יהיה עכשיו? אנחנו נהמר על "מהירים מכדי להיתפס" בסגנון "גדולים מדי מכדי לקרוס".

לתגובות על הכתבה ליחצו כאן