האם אפשר לראות בתספורת במסגרת הסדר חוב כ"גניבה"?

שדידת קרנות המחקר והקופות האישיות של רופאי הדסה מאחורי גבם של הרופאים כדי לשרת חוב מפלצתי, היא מעשה המזכיר את התספורות שנעשו כאן בשנים האחרונות על גבם של בעלי אג"ח. הסדרי החוב חתכו מכספי הפנסיה של כלל הציבור סכום של 21.1 מיליארד שקל. בעלי האג"חים נאלצו לוותר על חלק מהחוב כלפיהם ללא תמורה הולמת, בעוד בעלי השליטה בחברה נותרו ברוב המקרים ללא פגע, מוגנים מאחורי מסך ההתאגדות.

אך המציאות המעוותת שנוצרה בישראל ואשר על שינויה עמלו שלוש ועדות מיוחדות אינה מכת גורל. בבריטניה אחד המודלים הנהוגים קובע כי חברה שאינה משלמת חוב עוברת מיידית וללא התערבות בית משפט למנהל מיוחד שפועל למכירתה או לכינוס נכסיה עד להשבת החוב. בצרפת ההליכים המשפטיים מחייבים מינוי מומחה שמסייע במו"מ והם מאופיינים באחוזי הצלחה יוצאי דופן.

במבט מזרחה, באסיה נוצר מודל מעניין: הסדרים במסגרות בלתי פורמליות. ליפן, למשל, דרכים מגוונות להסדרי חוב שכוללות הידברות סודית עם הנושים בהנחיית בית המשפט, גישור ושיקום או פירוק.

השיח גורס שתספורת כמוה כגניבה

יש גישה רווחת בשיח הציבורי בארץ ומחוצה לה, שגורסת שתספורת כמוה כגניבה. במציאות משפטית שבה מידע בעל ערך כלכלי או חשבון בנק נחשבים חפצים, אין זה מופרך להחשיב את כספי הפנסיה שלנו ואת הכסף המופקד בבנק ככאלה העלולים להיגנב. באנגליה ובאוסטרליה, למשל, הדין הפלילי שונה כך שגניבה תחול על כל נכס, גם אם אינו מוחשי. עם זאת יש לזכור שכדי לבסס עבירת גניבה נדרש "יסוד נפשי" של כוונה מיוחדת ומרמה, ואלו אמורים להיבחן בהתאם לנסיבות המקרה ולגופו של עניין.

ניטול לדוגמה את הסדר החוב של צים: על פי הפרסומים, נציגי החברה הסתגרו במלון מבודד עם מאה מהנושים למשא ומתן שנוהל על ידי מנהלי צים ושסבל מחוסר רציפות ומהתבצרות הצדדים בעמדותיהם. בסופו של חשבון מסתמנת תספורת של 60% לבעלי האג"ח. לו נוהל המו"מ ממקום ניטרלי וגישורי, תוך חתירה לשיתוף פעולה ולשקיפות מלאה, בשיח מוכוון אינטרסים, ייתכן שהיתה נוצרת נקודת מפנה בעולם התספורות.

כדי למנוע מעגל שוטה כלכלי, יש ליצור מציאות בטוחה יותר עבור המשקיעים העקיפים, כלומר אלו שכספי הפנסיה שלהם וקופותיהם מנוהלים בידי הגופים המוסדיים. מובן מאליו שמשקיעים פרטיים בשוק ההון נוטלים סיכון בהחלטתם לעשות כן. אך הבעיה האמיתית היא שהכספים שלהם ושל אחרים ניתנו לתאגידים תמורת איגרות חוב, לעתים ללא כל בטוחה או זכות שעבוד.

אכיפה ממוקדת והשראה מבריטניה

הנה כמה דרכים מעשיות לשיפור המצב:

אכיפה ממוקדת של הסכמי הלוואות ורכישת אג"ח בין בעלי הון וחברות פירמידליות לבין הגופים המוסדיים המנהלים כספי פנסיה של הציבור, בהתאם להמלצת ועדת הריכוזיות.

חיוב הגופים המוסדיים לכלול מנגנוני הגנה חוזיים בכל הסכם לרכישת אג"ח שהם מבצעים. מנגנונים אלה יעגנו ביטחונות כנגד הכספים ועדיפות במדרג הנושים.

מהלך רגולטורי או חקיקתי שיאפשר הליך משפטי ייעודי לבעלי אג"ח המרגישים מקופחים בהסדר חוב מתגבש.

חיוב חברות ציבוריות גדולות לעגן בהן כלל באג"ח, שלפיו במקרה שהחברה הופכת חדלת פירעון בעלי אג"ח יכולים לבחור לקבל מניות של החברה כנגד איגרות החוב.

אימוץ הליכים ליישוב סכסוכים כמו גישור, שאותם מומלץ להטמיע במסגרת בלתי פורמלית שתלווה נושים ותאגידים בגיבוש הסדר ובאישורו בבית המשפט.

במקרה שבו חברה שהנפיקה אג"ח הופכת לחדלת פירעון, מומלץ לאמץ את עיקרי המודל הבריטי תוך שינויים מסוימים: אי־תשלום החוב או חלק ממנו יעביר מיידית את החברה לניהול בידי מנהל מיוחד. ייפתח משא ומתן במסגרת בלתי פורמלית שתלווה נושים ותאגידים בגיבוש הסדר ואישורו בבית המשפט. אם המשא ומתן ייכשל ולא יושג הסכם, יוסמך המנהל המיוחד לפעול למכירת החברה ולכינוס נכסיה.

גלעד שר הוא עורך דין ויו"ר המכללה האקדמית ספיר. צחי שחר הוא מתמחה במשפטים