מעמד הביניים האמריקאי כבר לא יכול לשכור דירה בערים

שכירת דירה בערי ארה"ב הולכת והופכת למשימה קשה מדי עבור מעמד הביניים האמריקאי - כך מלמד סקר משותף של "הניו יורק טיימס" ואתר הנדל"ן Zillow.

כדי ששכירות ותשלום חשבונות שוטפים ייחשבו ברי השגה, הם אמורים לתפוס נתח של לא יותר מ־30% מההכנסה החציונית של משק בית. אלא שבעשור האחרון, הנתח של ההוצאות האלו גדל באופן משמעותי לא רק במטרופולינים דוגמת ניו יורק, שיקגו או לוס אנג'לס, אלא גם במרכזים עירוניים קטנים יותר דוגמת ניו אורלינס.

לפי תוצאות הסקר, יותר ממחצית משוכרי הדירות בארה"ב הוציאו ב־2013 יותר מ־30% מהכנסתם על דיור. מספר הערים שבהן דמי השכירות החציוניים של דירה הם גבוהים מ־30% מתוך השכר החציוני מגיע ללא פחות מ־90. בשיקגו למשל, ההוצאה החציונית על דיור נוגסת נתח של 31% מהשכר החציוני, זאת לעומת נתח של 21% בשנת 2000. בניו אורלינס ההוצאה היחסית על דיור עלתה ביותר מפי שניים, מ־14% בשנת 2000 ל־35% אחוזים ב־2013.

הממצאים הללו עולים בקנה אחד עם מה ששר השיכון האמריקאי שון דונובן כינה בדצמבר כ"משבר החמור ביותר בזמינות דיור שידעה ארה"ב מעולם". כמות הדירות להשכרה בארה"ב היא נמוכה כל כך, עד שבחברת המחקר Capital Economics, העריכו שדמי השכירות צפויים לעלות השנה בכ־4%, זאת בהשוואה ל־2.8% אשתקד. גם אם מדובר במספר לא מרשים, הוא גבוה פי ארבעה משיעור האינפלציה החזוי השנה בארה"ב, מעט יותר מ־1%.

שכונת וויליאמסבורג, ניו יורק | צילום: cc by conbon33

אלא שלמרות העלייה במחירי השכירות, הביקוש לא מראה סימנים של ירידה. הסיבה: אזרחים אמידים מעדיפים להתגורר בערים, והדירות שנבנות להשכרה בהן מתאימות לרמות מחירים גבוהות יחסית. לכן, דירות שמתאימות ליכולתם של בני המעמד הבינוני והנמוך לא נבנות ומחירי השכירות בדירות הקיימות המעטות שמתפנות מתאימים עצמם לרמות המחירים הגבוהות.

ההשלכות של עליית מחירי השכירות בערים על האזרחים חמורות במיוחד כשמדובר במשפחות עם הכנסה נמוכה. בארגון "הקואליציה האמריקאית למען דיור בר השגה" פרסמו החודש דו"ל לפיו משפחות ממעמד חברתי־כלכלי נמוך שהוציאו יותר ממחצית הכנסתם על דיור, קיצצו בממוצע ב־30% בהוצאות שלהן על מזון, ב־50% בהוצאותיהן על ביגוד וב־80% בהוצאותיהן על בריאות, כל זאת בהשוואה למשפחות מעוטות יכולת שמתגוררות בדיור להשכרה שהוא בר השגה.

הדו"ח מציין עוד כי התקציב הממשלתי לדיור בר השגה קוצץ ביותר מחצי במהלך העשור האחרון, ושיעור המשפחות מעוטות היכולת שזכאיות לקבל סיוע להוצאות דיור מהממשל ירד בתקופה זו מ־27.4% ל־23.8%.