גברים בעבודה: הכינו את האקדחים

נתחיל דווקא מהסוף. ב־23 במאי 1934, לפני 80 שנה בדיוק, בסמוך לעיירה גיבסלנד בלואיזיאנה, נורו בוני פארקר וקלייד בורו מן המארב, וסיימו את חייהם כשהם מרוססים ומנוקבים ככברה בכדוריהם של שישה שוטרים שחיכו שנתיים לרגע הזה.

במשך אותן שנתיים פוריות ועליזות נדדו בוני וקלייד מלוקיישן ללוקיישן במדינות מרכז ודרום ארצות הברית והתפרנסו לא רע בכלל משוד בנקים, תחנות דלק, סניפי דואר ועוד ועוד. במסגרת הטור הזה הם דאגו להשאיר מאחוריהם מספר לא קטן של גופות שוטרים ואזרחים שלא שיתפו פעולה עם הדרך שבה מצאו את פרנסתם. ככל שחלפו הימים התעצמה ההילה שאפפה את צמד היזמים הנ"ל, עובדה שרק העלתה את הקריזה בקרב נציגי החוק.

אמריקה לא שוכחת את גיבורי התרבות שלה, גם אם הם סיימו את חייהם כשהם דומים יותר למסננות של יוסל ברגנר מאשר לבני אדם. צמד הבנדיטים זוכה לעדנה מחודשת בכל סוף מאי, בפסטיבל בן יומיים המוקדש להם ולסיפורם ונערך, איך לא, בסמוך למקום שבו השיבו את נשמותיהם לבורא.Bonnie and Clyde Festival נערך תמיד בסוף השבוע הקרוב ביותר ליום שבו נפרדו גיבורינו מן העולם, והוא כולל שלל מופעי רחוב, סצנות ירי שופעות צבע אדום ומרדפי מכוניות ברחובות העיירה.

בין שלל המופעים כאן תפגשו שלל טיפוסים לבושים במיטב אופנת שנות המשבר הכלכלי, גברברים חגורי אקדחים נושנים ונשים שהפכו לבוני פארקר ליומיים. עוד תוכלו להתוודע לצאצאי הגיבורים: על כוס בירה תוכלו לנהל שיחה עם בארי ומארי בורו, אחיינו ואחייניתו הקשישים של קלייד זצ"ל, או עם האדון בוטס הינטון, שאביו טד היה בששת המופלאים שחיסלו את גיבורינו.

במקום ניצב בגאון גם מוזיאון בוני וקלייד, בניהולו המסור של בילי פולאנד, ובו תמונות שצילמו השניים במסעות הפשע שלהם ותצוגה של כלי עבודתם, כלומר רובים ואקדחים. בילי ידאג להזכיר לכם כי המוזיאון מתקיים בזכות תרומות בלבד. אז אנא, פתחו את הלב ואת הארנק. אל תכריחו אותנו להשתמש בנשק.