צילום: אוראל כהן
סיפורו של מספר
האם הציבור ימשיך לתת את כספו לחברה שמתעלמת מדעותיו?
לגל גיוסי החוב שפוקד את הבורסה מבקש להצטרף גם אריק קוטלר, בעלים, יו"ר ומנכ"ל חברת האחזקות ארקו, שמבקש לגייס 100 מיליון שקל. ההנפקה הצפויה של ארקו מתאפיינת בשילוב בעייתי של שני גורמים: היעדר ביטחונות והיעדר דירוג. נכון שרוב ההנפקות כיום נעשות ללא ביטחונות, וכבר הספקנו ללמוד שגם דירוג גבוה אינו ערובה להחזר החוב. אבל הקומבינציה הזאת מעלה זיכרונות של הימים העליזים בשוק ההון, שאחריתם - רצף של הסדרי חוב שנמשך עד היום.
קראו עוד בכלכליסט
גם אם נתעלם מהעובדה המטרידה שארקו רוצה לגייס בלי ביטחונות ובלי דירוג, אי אפשר שלא לחוש אי נוחות לקראת ההנפקה המתרגשת ובאה. מדיניות התגמול לנושאי המשרה, שגיבש הדירקטוריון של ארקו, לא זכתה לאישור האסיפה הכללית של בעלי המניות של החברה. ליתר דיוק, מבין בעלי המניות שהשתתפו באספה ושלא היה להם עניין אישי, 100% התנגדו למדיניות התגמול של קוטלר ויתר נושאי המשרה בחברת האחזקות. החזית האחידה נגד מדיניות התגמול של ארקו נובעת מהתנאים המפליגים לבעלי השליטה, החורגים מהמקובל בחברות בסדר גודל של ארקו.
כך לדוגמה נקבע ששכר המנכ"ל ינוע בטווח של 50-300 אלף שקל בחודש, ולמענק השנתי למנכ"ל הוצבה תקרה גבוהה במיוחד של 15 מיליון שקל. למרות ההתנגדות הגורפת מצד ציבור בעלי המניות, בארקו החליטו להפעיל את סעיף 267א(ג) בחוק החברות, המאפשר לדירקטוריון לאמץ את מדיניות התגמול על אף התנגדות האסיפה הכללית. זאת תוך ניפוק נימוקים שונים לטענה שאישור מדיניות התגמול היא לטובת החברה.
ארקו היא לא החברה הראשונה שבוחרת להתעלם מהסתייגות בעלי המניות מקרב הציבור ביחס למדיניות התגמול שלה. גם רבד, שבשליטת יגאל אהובי, במתעלמות. שתי החברות האלה, ארקו ורבד, נמצאות כעת בעיצומו של רוד־שואו בשוק ההון, ומחזרות אחרי המשקיעים המוסדיים כדי שישתתפו בגיוסי החוב שלהן. מידת ההיענות של המשקיעים להנפקות הללו תעיד עד כמה הזיכרון שלהם קצר.
הפתגם הסיני שאומר "אם תהרוג את הדבורה, לא תרפא את העקיצה", בא לדבר בגנות הנקמה. מתוקה ככל שתהיה, אין בה כדי להחזיר את הגלגל לאחור. אבל כדי להימנע מעקיצות נוספות, ראוי שהמשקיעים יידעו להגן על עצמם ולהיזהר מאלה שעקצו אותם.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה