אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מותו המסתורי של האדם שלא אהב אינטרנט צילום: שאטרסטוק

דו"ח טכנולוגי

מותו המסתורי של האדם שלא אהב אינטרנט

כוחות המשטרה בארה"ב לא מצליחים לפענח את רציחתו של איש שלא השתמש בשירותים מקוונים, היחסים בין גוגל וה-NSA היו חמים וידידותיים משהוערך ומריסה מאייר מנסה להוכיח שיאהו אינה חברת קש

08.05.2014, 16:24 | יוסי גורביץ

מותו של אדם בלתי מחובר

במחוז מונטגומרי שבמרילנד, מצליחה המשטרה להתמודד לא רע עם הפשיעה החמורה. למעשה, נותר שם רק תיק רצח אחד בלתי פתור: זה של פיליפ וולש. המשטרה מתקשה לפענח אותו, אבל לאו דווקא בשל רוצח מתוחכם במיוחד: וולש פשוט לא השאיר אחריו את השובל הדיגיטלי שכולנו משאירים.

וולש, בן 65, נרצח בפראות בביתו בפברואר האחרון. המשטרה חושדת שזה לא היה פשע אקראי, אבל אין להם קצה חוט. אחת הסיבות לכך היא ההגליה העצמית של וולש מהחיים הדיגיטליים: הוא לא השתמש במחשב או בטלפון סלולרי. הכלים הטכנולוגיים בביתו צומצמו למזכירה אלקטרונית, מכונת כתיבה, וטלוויזיה עם נגן DVD ונגן קלטות וידאו מובנה.

מי הרג את מר וולש?, צילום: שאטרסטוק מי הרג את מר וולש? | צילום: שאטרסטוק מי הרג את מר וולש?, צילום: שאטרסטוק

כתוצאה מכך, וולש לא השאיר מאחוריו יומנים דיגיטליים, מיילים, הודעות טקסט, ואת כל שאר הסימנים שאנחנו משאירים אחרינו - ראש וראשון להם, כמובן, המיקום שלנו. אתם יודעים, זה שמכשיר המעקב המכונה "טלפון סלולרי" מקפיד לשדר כל כמה שניות. אם היה לחוקרים את המידע הזה, היו יכולים לשחזר את אורחות חייו של וולש במידה ניכרת. אבל אין להם. ההתנהלות הזו לא בלתי נפוצה, בקרב בני גילו של וולש; כרגע היא מעוררת תשומת לב, אבל בעוד כמה שנים היא כבר תיראה ממש ביזארית.

הרוצח, בינתיים, מסתובב חופשי.

בעצם, אנחנו חברים

מאז שפרצו לחיינו אדוארד סנודן ומזוודת המסמכים המועילים שלו - שחשפו את המגעים בין ממסד השו-שו ובין חברות ההייטק - מנסות ענקיות הטכנולוגיה להראות שיחסיהן עם רשויות המודיעין היו תוצאה של אילוץ.

הן טוענות שהן צייתו לצווים חוקיים, שלא היתה להן ברירה אלא לציית לדרישת ה-NSA לקבל גישה לשרתיהן ושכעת הן יעשו הכל כדי לשמור על הפרטיות שלכם.

או שלא: שורה של מסמכים שהגיעו לידי אל ג'זירה מעידים שהיחסים בין השושואיסטים לבין מהווני הפרטיות שלכם היו הדוקים ולבביים. הגנרל קית' אלכסנדר, מפקד ה-NSA היוצא, הזמין לפני שנתיים את אריק שמידט ושורה של בכירי הייטק אחרים לכינוס סודי. בין השאר, הכינוס היה אמור לעסוק בשת"פ בין הממשלה ובין החברות הפרטיות בתחום החדירה ל-BIOS של מערכות שונות.

אחד ממרכזי ניטור הרשת של ה-NSA, צילום: איי אף פי אחד ממרכזי ניטור הרשת של ה-NSA | צילום: איי אף פי אחד ממרכזי ניטור הרשת של ה-NSA, צילום: איי אף פי

שמידט לא השתתף בכינוס ההוא. הוא שלח מייל מנומס לאלכסנדר בזו הלשון: "גנרל קית', כמה טוב לראות אותך. לא סביר שאהיה בקליפורניה בשבוע הזה, כך שאני ממש מצטער שלא אוכל להגיע (אהיה בחוף המזרחי). אשמח לפגוש אותך בהזדמנות אחרת. תודה לך!"

המייל הזה נשמע לכם כמו משהו שנכתב על ידי אדם שמאולץ על ידי סוכנות מרושעת לספק לה מידע בניגוד לרצונו? לפני כמה חודשים, אגב, טען שמידט שמערכת המעקב של ה-NSA מנוגדת לחוק.

מה עומד מאחורי ההתנהלות הזו? הסיבה לכך פשוטה למדי. כמו כל תאגיד גדול, לגוגל יש מערכת יחסים ענפה עם ממשלת ארה"ב. שמידט וברין – שגם הוא הוזמן לפגישות עם אלכסנדר – קיבלו דלק מטוסים מוזל מממשלת ארה"ב, טובת הנאה של כמה מיליוני דולרים. אלה מגרדים את גבם של אלה – ומקפידים להסתיר עד כמה שאפשר את מערכת היחסים הנוחה הזו מהציבור.

אנחנו שווים משהו, באמת

מאריסה מאייר, המנכ"לית של יאהו שעשתה קופה יפה מניהול החברה, מצאה עצמה במצב לא נעים: היא צריכה להגן על הטענה שערך החברה שלה גבוה מאפס. וזה לא פשוט כל כך.

הנתח של יאהו בעליבאבא, שהגישה מסמכי הנפקה בארה"ב, עומד על כ-26 מיליארד דולר. שווי הנתח שלה ביאהו יפן - חברה נפרדת, למרות השם - עומד על תשעה מיליארד. שווי השוק של יאהו, כרגע, הוא 34.4 מיליארד.

אופס: המשמעות של המספרים האלה, בבוטות, היא שיאהו היא חברת קש. היא מתקיימת על האחזקות שלה בשתי חברות מצליחות יותר. כל הפעולות שלה-עצמה במקרה הטוב לא מפסידות כסף. מאייר העדיפה, על כן, שלא לדבר על המספרים; היא אמרה שהיא משאירה אותם למשקיעים. היא דיברה הרבה על מנהיגות ועל כך שהחברה משלימה סוף סוף את הפניה שלה, שאחריה היא תהיה רווחית.

מריסה מאייר, מנכ"לית יאהו, צילום: בלומברג מריסה מאייר, מנכ"לית יאהו | צילום: בלומברג מריסה מאייר, מנכ"לית יאהו, צילום: בלומברג

אולי. אתמול איבדה מניית יאהו שישה אחוז מערכה. לזכותה ייאמר שהיא הצטרפה בכך לגל של מניות טכנולוגיה, גם של חברות רווחיות כמו אפל. לחובתה של יאהו ייאמר שאת הדיבורים האלה, על כך שהחברה משלימה עכשיו פניה ועוד כמה חודשים תראו התאוששות מפוארת, הח"מ שומע כבר שש שנים, מהימים שבהם ג'רי יאנג דחה את עסקת הרכישה שניסה סטיב באלמר לכפות עליו. אני סקפטי.  

יאללה, הכל הולך

שיעור האישורים של פטנטים במשרד הפטנטים האמריקאי טיפס ל-92%. בשנת 2009, הוא היה רק 68%. וזה אומר כמעט כל מה שצריך לומר על הדרך שבה פטנטים הפכו לכלי סחיטה.

ניקח דוגמא קלאסית: הפטנט המדובר של אפל על Slide to Unlock. אפל הגישה את הבקשה ב-2005, כלומר שנתיים לפני שבכלל היה לה מוצר שמשתמש בכלי הזה. משרד הפטנטים אמר לא. היתה לו סיבה טובה: יש חברה שוודית שהקדימה להוציא פטנט דומה.

מי הפך את "החלק לפתיחה" לפטנט? מי הפך את "החלק לפתיחה" לפטנט? מי הפך את "החלק לפתיחה" לפטנט?

אפל לא ויתרה. היא הגישה את הפטנט מחדש. משרד הפטנטים דחה את הבקשה. אפל כתבה אותו מחדש, והגישה. משרד הפטנטים דחה. היא עשתה זאת שוב ושוב. ב-2011 משרד הפטנטים נשבר, ואישר את הפטנט שלה. לפני כמה שבועות, קרעה אפל את בגדיה, שמה אפר על ראשה, והודיעה לחבר מושבעים שמגיעים לה כמה מאות מיליוני דולרים מסמסונג על הפרת הפטנט שהיא כלל לא היתה צריכה לקבל. חבר המושבעים קיבל את טענתה; בפועל, מה שהוא צריך היה לעשות היה לקנוס אותה, על בזבוז זמנו וכספו של הציבור.

היד הקלה על הדק הפטנטים של משרד הפטנטים האמריקאי היא, בין השאר, מה שיוצר את מלחמות הפטנטים. כל שטות יכולה להפוך לפטנט. ואחרי שהיא פטנט, היא הופכת לכלי סחיטה. חברות שפויות ביחס משתמשות בכלי כדי לסחוט תמלוגים; אפל מנסה להשתמש בו כפטיש, כדי למנוע מחברות אחרות להתחרות בשוק.

קצרצרים

1. לצי האמריקאי יש ספר אלקטרוני משלו, שמכונה NeRD. במסגרת ההיסטריה הבטחונית הצבאית, ה-NeRD לא מתחבר לרשת ואין לו שום יציאה. הוא מגיע כשהוא עמוס בספרים, ביניהם רבי המכר האחרונים וקלאסיקות, והמלח יכול לבחור ביניהם ללא תשלום. שורה של מו"לים משתפים פעולה עם הפרויקט, אם כי לא נמסר אם הם ניסו לשכנע את הצי לשלם את המחירים המופקעים שהם ניסו להפיל על משתמשי אמזון.

ספר אלקטרוני משלו. חיל הים האמריקאי בפעולה, צילום: בלומברג ספר אלקטרוני משלו. חיל הים האמריקאי בפעולה | צילום: בלומברג ספר אלקטרוני משלו. חיל הים האמריקאי בפעולה, צילום: בלומברג

2. משטרת לונדון מתחילה בפרויקט פיילוט בן שנה, במסגרתו היא תצייד את השוטרים שלה במצלמות לבישות, אותן יפעילו במהלך מגעיהם עם הציבור. המטרה היא לצייד כ-500 שוטרים בעשרה מחוזות של העיר. בלונדון יש כ-31,000 שוטרים, והניסוי נחשב לגדול מסוגו בעולם עד כה. מחקרים הראו פעם אחר פעם ששוטרים שנושאים מצלמות מגיעים לפחות אינטראקציות אלימות עם האוכלוסיה, שבהתאם מתלוננת עליהם פחות. השוטרים, מצידם, לא אוהבים את ההגבלה על חופש הפעולה שלהם, והמקרה של לונדון לא שונה בכך.  

3. יותר מתריסר כלי תקשורת בארה"ב פנו במחאה לבית הלבן, אחרי שהגיעו למסקנה ששלל החלטות של הממשל מביאות לאיסור בפועל על שימוש מסחרי במל"טים, וספציפית על שימוש במל"טים לצרכי ידיעות עיתונאיות. לטענתם, מדובר בפגיעה בחופש העיתונות, המשוריין בתיקון הראשון לחוקה. המחאה מגיעה לאחר ששופט ביטל תקנה של רשות התעופה הפדרלית שאסרה על שימוש במל"טים, כשהוא אומר שהרשות הוציאה את ההנחיה בניגוד לחוק.  

4. חדשות חיוביות לסיום: סוכנות הטלקומוניקציה של האו"ם, איגוד הטלקומוניקציה העולמי, הודיעה לפני מספר ימים כי מספר האנשים המחוברים לרשת מתקרב לקו שלושת המיליארד. עבדכם הנאמן עדיין זוכר את הימים של תחילת חדירתה של הרשת לחיינו, כשמתכנתים ותיקים נהגו להרגיע את ההתלהבות המתפרצת סביב התועבה החדשה בציון העובדה שמחצית מהמין האנושי עוד לא עשתה שיחת טלפון. התקדמנו משמעותית מאז.

תגיות

8 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

8.
ל7, בבריטניה זה קורה כבר שנים
א. עוד לא ביצעת עבירה ואתה שומע קול שמזהיר אותך (נוסף למצלמות הרחובות מרושתים במערכת כריזה), מפני מהלך שעשוי לסבך אותך. האח הגדול בגירסה הבריטית. ב. עיתונאים מתלוננים על מגבלות שימוש במלטי"ם? השבוע הודתה הסוכנות האחראית על בטיחות התעופה בארה"ב FAA, כי בחודש מרס כלי טיס זעיר בלתי מאויש, היה קרוב מאוד לגרום התרסקות של מטוס נוסעים. טייס איירליינס אמר שהדרון חלף כל כך קרוב למטוס, כך שהיה בטוח שהתנגשות בלתי נמנעת. טייס הדרון או בעליו לא אותרו.
אבי  |  11.05.14
7.
ציוד של שוטרים במצלמות הוא פיתרון לאלימות משטרתית כמו שגליוטינה היא פיתרון לנשירת שיער.
נשירת שיער יותר לא תהיה לך, אבל עלולות לצוץ בעיות אחרות כגון מגבלה משמעותית ביכולת לחבוש כובעים או ירידה מסוימת בחוש הריח... עכשיו מעניין מה יקרה כשאת כל הצילומים של הפטרולים יחברו למאגר אחד? ומה יקרה כשהAI ישתפר רק כמעה ונוכל לחבר אותם לממשק כמו בגוגל סטריט? האמת היא שכבר יש להם מיני דיסטופיה כשאתה הולך ברחוב ולפתע בוקע קול מהשמים (או מהרמקולים שמחוברים למצלמות הפזורות על כל ס"מ) ומורה לך הרים את פיסת הנייר שזרקת (ולא אני לא בעד לכלוך, תעזבו דמגוגיה), עכשיו היא תתהדק רק יותר כי המידע שיופק מהשוטר יהיה יותר איכותי. הפיתרון לאלימות המשטרתית אך תוך שמירה על חירות האזרח היא כשהמצלמה נמצאת אצל הציבור, כשהצילומים מבוזרים ולא במאגר אחד וכשהעונש על שוטרים שמפקיעים מצלמות הוא חמור.
09.05.14
לכל התגובות