האבנים המתגלגלות בת"א: אגן הסלעים

הרולינג סטונז נתנו שיעור מאלף ל-50 אלף צופים בפארק הירקון, שמצידם החליפו את בגדי החג הלבנים בחולצות שחורות עם לוגו הלשון המפורסם. מיק ג'אגר פיטפט בעברית ובמשך שעתיים שרף את הבמה.

מי שלא נרתע ממחיר הכרטיס הגבוה, לא נרתע גם מהשרב הכבד, ומתברר שהיו לא מעט חובבי רוק שלא יכלו לוותר על לשמוע את הרולינג סטונז בישראל. מאות מעריצים שלא רכשו כרטיסים נצפו סובבים את המתחם, חוגגים את בואה של אחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה של הרוקנרול מעבר לגדר, ובתוך מתחם ההופעה נספרו כאמור כ-50 אלף צופים.

שבוע לפני כן, באותו מקום ובאותן שעות, ליהטט נסיך הפופ העולמי ג'סטין טימברלייק במופע מהוקצע ומרשים מול כארבעים אלף צופים. 40 שנים מבדילות בין טימברלייק לממוצע הגילאים של חברי הרולינג סטונז, אבל המרץ והעוצמה שהפגינו לא מביישים להקה צעירה ובוערת. גם אם שמים לרגע בצד את הרפרטואר העצום ואת מיתולגיות הרוק ששזורות ב-50 שנות הקריירה של הרביעייה הבועטת, האנרגיות והחיוניות שהפגינו ממרומי גיל 70 ממלאות השראה.

מיק ג'אנר אמש בפאר הירקון | צילום: עמית שאבי

"ערב טוב תל אביב"

מיק ג'אגר פלירטט עם הקהל וזרק אינספור משפטי מפתח בעברית. "ערב טוב תל אביב", "חג שבועות שמח ישראל", "אנחנו האבנים המתגלגלות" ואפילו "קנית את הנעליים בשוק?" שהופנה בחיוך לגיטריסט רוני ווד. בשירים הוא רץ על הבמה מקצה לקצה וגם 34 מטר לתוך הקהל על מסלול מוגבה שיצא מהבמה, מנענע את האגן ו"זז כמו ג'אגר". לראות ולא להאמין.

הסאונד היה מצוין, הלהקה ניגנה מהודק, וההרכב על הבמה התחלף בין שיר לשיר. בחלקים המוצלחים ביותר התארחו מוזיקאים נוספים שהמעריצים חובבי הטריוויה בוודאי העריכו: הגיטריסט מיק טיילור שהיה חלק מההרכב בתחילת שנות השבעים התארח בשניים מהביצועים הסוחפים ביותר בערב; הסקסופוניסט בובי קיז שמלווה את הלהקה לסירוגין משנת 1969; וזמרת הרקע ליסה פישר, שמככבת בסרט זוכה האוסקר 20 Feet From Stardom.

הקהל המעודכן (שהיה בטווח גילאים רחב ביותר) ידע למה לצפות פחות או יותר - ברשת הועלו ספקולציות לגבי רשימת השירים בהתבסס על הופעות קודמות בסיבוב. שני שירים אהובים שלא הופיעו ברשימות האלה, Angie ו Paint it Black, הפתיעו את הקהל אבל למרבה האכזבה היו ביצועים עייפים וחלשים יחסית לרמה של שאר הערב.

כשעה לתוך ההופעה, ואחרי הצגת הנגנים (צ'רלי ווטס המתופף הביישן הוצג כ"ילד יומולדת" וזכה לשירת "היום יום הולדת" מהקהל), ג'אגר עזב את הבמה ונתן לקית' ריצ'ארדס להוביל שני שירים, שפיזר משפטים כמו "נפלא להיות כאן. נפלא להיות בכל מקום" וצחקק לעצמו. ריצ'ארדס שר באופן רופף וחופשי שני שירי בלוז שהיו שבירת מתח נחמדה. בסיומם הבמה הוחשכה, ומיק ג'אגר חזר לבמה עם מפוחית, מלווה במיק טיילור. בביצוע מדהים וארוך, רצוף סולואים, הפסקות וחזרות והפעלת קהל, Midnight Rumble היה אחד השיאים של ההופעה.

הופעת האבנים המתגלגלות אמש בת"א. תענוג | צילום: עמית שאבי

Miss You היה כנראה השיר הכי רקיד, הודות לגרוב הדיסקואי שלו, ולליין הבס שנמתח בשלב מסויים לסולו מרשים, שגם שיתף את הקהל. מהמקום בו עמדתי היה קשה להגיד כמה מתוך הקהל העצום שיתף פעולה עם מיק ג'אגר בכל אותן הפעלות שבהן הוא צועק והקהל חוזר אחריו. לפרקים נדמה היה שהקהל יותר מתרגש ומחוייך מאשר מגיע לרקוד ב"ערב החשוב ביותר של הרוקנרול בישראל". כנראה שלחמסין שפקד אותנו יש חלק בזה, ולראייה 54 אנשים פונו במהלך ההופעה לטיפול רפואי, רובם בעקבות התייבשות.

את Gimme Shelter שר ג'אגר יחד עם ליסה פישר הנהדרת, שחשפה יכולות אדירות אחרי שהסתפקה בליווי צנוע לאורך כל ההופעה. אחרי Jumpin Jack Flash, Sympathy for the Devil ו-Brown Sugar - כולם זכו לתגובות נלהבות מהקהל - ירדה הלהקה מהבמה.

ההדרן נפתח בשירה של מקהלת בוכמן מהטה שפוזרה בשני צידי הבמה, במה שהפך לביצוע פנטסטי של You Can’t Always Get What Yu Want, בשילוב קרן יער ושיאים במהירות כפולה. השיר האחרון, I can get no Satisfaction, סגר את ההופעה בצורה כמעט קוסמית.

בזמן הביצוע הארוך, המתפתל והמופלא שכלל את מיק טיילור, את ג'אגר וריצ'ארדס שהתחילו בשני הקצוות הרחוקים של הבמה, התחילו לרדת מעט טיפות גשם. למרבה הצער הטפטוף נפסק במהרה והשיר הסתיים באש ובזיקוקים ובקידה משותפת של הלהקה וכל הנגנים, שחתמו הופעה בלתי נשכחת.

3 רגעים שננצור לעד:

1.  Midnight Rumble  - שלושה גיטריסטים מופלאים, מיק ג'אגר אחד עם מפוחית ושורה של מוזיקאים נוספים. תענוג.

2. Gimme Shelter - ליסה פישר ומיק ג'אגר עומדים בקצה המסלול שיוצא מהבמה בדואט מצוין.

3. I Can Get No Satisfaction – כמה טיפות גשם, הרבה זיקוקים ואש וסיום עוצמתי.