האוצר שוקל לדרוש מהמוסדיים: הפרדה של חברי ועדות ההשקעות והביקורת

אגף שוק ההון במשרד האוצר מעלה הילוך במאמציו לחיזוק כללי הממשל התאגידי בגופים המוסדיים המנהלים כספי ציבור, ופועל להגברת עצמאות הדירקטורים החיצוניים בו. ל"כלכליסט" נודע כי באגף שבראשות המפקחת דורית סלינגר שוקלים לייצר הפרדה ברורה בין חברי ועדות הדירקטוריון השונות, ולמנוע מצב שבו דירקטורים חברים הן בוועדת ההשקעות והן בוועדת הביקורת של כל גוף.

בגופים פנסיוניים רבים יש חפיפה כמעט מוחלטת בין חברי ועדת ההשקעות, הקובעת את מדיניות ניהול ההשקעות באותו גוף, לבין ועדת הביקורת, שאמורה לפקח על פעילות התאגיד ועל יישום ההחלטות המתקבלות בו, כולל עמידתו בדרישות חוקים רלבנטיים.

כך, למשל, בבית ההשקעות אקסלנס יש חפיפה מוחלטת בין חברי ועדת ההשקעות לחברי ועדת הביקורת. שלושה דירקטורים חיצוניים ובלתי תלויים, אורי מור, איילת ניר וירח ניסן, מכהנים בשתי הוועדות. בגופים אחרים יש חפיפה חלקית. בבית ההשקעות פסגות למשל, יוסי בהיר ועופר ירקוני חברים בשתי הוועדות.

כפל התפקידים מקבל כיום עידוד מהחוק, שלפיו על כל הדירקטורים החיצוניים להיות חברים בוועדת הביקורת. בד בבד, רוב חברי ועדת ההשקעות חייבים להיות נציגים חיצוניים. לכן בגופים רבים הדח"צים ממונים גם לוועדת ההשקעות.

דורית סלינגר | צילום: אבי אוחיון, לע"מ

חברות כפולה זו של הדירקטורים בעייתית כי ועדת הביקורת אמורה לפקח על פעילות כלל המוסדות בתאגיד, על סבירות קבלת החלטות ועל ליקויים בניהול העסקי. ועדת ההשקעות היא שמגדירה את מדיניות ההשקעות של הגוף, כולל גבולות הגזרה למנהלי ההשקעות. עם אלה נמנים שיעור חשיפה מקסימלי למניות ולניירות ערך אחרים, חשיפה לנכסים לא סחירים, הלוואות שמעמיד הגוף המוסדי, מדיניות הצבעה של הגוף בחברות שבהן הוא מושקע (כולל בענייני שכר בכירים ועסקאות בעלי עניין) וכן החלטות בנושאי הסדרי חוב שבהם מעורב הגוף.

לעתים ועדת הביקורת נדרשת לפקח על מדיניות שהכתיבה ועדת ההשקעות. כך, למשל, עליה לבחון חריגות של המנהלים ממדיניות ההשקעות שהוכתבה, אופן יישום המדיניות וניגודי עניינים פוטנציאליים של הגוף המוסדי.

כך עלול להיווצר מצב שהדירקטורים בוועדות ההשקעה יצטרכו לפקח על יישום מדיניות שהם עצמם הכתיבו בכובעם כחברים בוועדת ההשקעות.

ממשרד האוצר נמסר כי הנושא בבדיקה.