"עו"ד איתן ארז נגרר בלשונו לדיבור בריוני"

עו"ד איתן ארז הצליח לעורר את חמתו של השופט עאטף עיילבוני, כשביקש ממנו לפסול את עצמו במסמך שבו טען ארז כי השופט ממנה את עו"ד עמית לדרמן למפרק בתיקים רבים מדי באופן לא ברור ולא הגיוני. הבקשה של ארז הובילה את השופט עיילבוני להגיב בהחלטה לא שגרתית, שבה התייחס לנסיבות כל אחד מהמקרים שבהם מינה את לדרמן.

המאבק יוצא הדופן בין ארז ללדרמן, שותף במשרד שלמה נס, התעורר בתיק הפירוק של חברת א.צ.ט תיירות ונופש שלדרמן הוא המפרק שלה, והתיק מתברר בבית המשפט המחוזי בנצרת בפני עיילבוני.

"הוכחה למשוא פנים"

ארז הוא מפרק חברת קלרין טבריה, שהיא צד לתיק הפירוק של א.צ.ט. לפי בקשת הפסילה שהגיש ארז לפני כשבועיים, העימות החל כשהוא התנגד למינוי לדרמן למפרק קבוע לא.צ.ט. לטענתו השופט זימן פעמיים את לדרמן ואותו ללשכתו בניסיון לגבש פשרה, כשבמקרה השני סירב ארז להיכנס ללשכה ולבסוף השופט אישר את מינוי לדרמן לתפקיד.

לטענת ארז, בדיון שקדם להחלטה מתח עליו השופט עיילבוני ביקורת, וכתב שהוא מתפלא על האופן שבו נגרר ארז בלשונו "תוך השתלחות אישית ונקיטת סגנון דיבור בריוני ומתלהם שאין לו מקום בבית המשפט" כלפי לדרמן וכלפי השופט עצמו. עיילבוני הוסיף שמעולם לא נתקל "בהתנהגות כה בוטה מצד עו"ד כלפי חברו למקצוע, וחמור לא פחות, כלפי בית המשפט עצמו".

ארז טען שהדברים מוכיחים את משוא הפנים של השופט כלפיו ושבפרוטוקול הדיון לא נמצא זכר להתנהלות בלתי נאותה שלו. לטענת ארז, שורות ספורות לאחר אותם דברי ביקורת כלפיו, הביע השופט את הערכתו ללדרמן וכתב כי "מדובר בעו"ד מקצועי, יסודי ומנוסה" המנהל את התיקים המופנים אליו "ללא דופי". ארז אף הוסיף וכתב שנודע לו שבמהלך שנה וחצי מינה עיילבוני את לדרמן לנאמן או למפרק בשלושה תיקים נוספים זולת א.צ.ט, והוא אף ציין את מספרי התיקים ופרטיהם. "בפרק זמן של שנה וחצי בלבד מינה מותב נכבד זה את עו"ד לדרמן לבעל תפקיד בארבעה תיקי פירוק גדולים, ללא סיבה נראית לעין ובאופן המעורר תמיהה", טען ארז והוסיף שבמחוז חיפה והצפון יש 10,000 עורכי דין הכשירים לשמש כבעלי תפקיד. ארז אף טען שהשופט שיבח את לדרמן על "התנערות בלתי חוקית מתשלום לדיירים", כלשונו, וסיכם שקביעה כזו, מעבר להיותה אבסורדית, "מעידה על האהדה הרבה שרוחש מותב זה לעו"ד לדרמן".

ימים בודדים לאחר מכן הגיש עו"ד לדרמן תגובה מטעמו, וטען שמדובר ב"ניסיון חמור ביותר" לפגוע בו ולהלך אימים על השופט ועליו. לדרמן טען שארז "חצה את כל הקווים האדומים תוך התנהגות חצופה כלפי ביהמ"ש במהלך הדיון", וביקש לחייבו בהוצאות ראויות. לטענת לדרמן, ארז נוהג כדבר שבשגרה לנהל הליכי סרק טורדניים תוך השחתת זמן שיפוטי. עוד טוען לדרמן שהוא והשופט עשו חסד עם ארז בכך שנמנעו מלהתלונן על התנהגותו לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. ביחס לטענת ארז שהשופט עיילבוני מינה את לדרמן לתפקיד בתיקים רבים, תקף לדרמן את ארז, שמונה לדבריו "על ידי בתי משפט שונים לשמש כבעל תפקיד בעשרות תיקים".

בו ביום מסר השופט עיילבוני החלטה בת 11 עמודים שבה דחה את בקשת הפסילה. השופט כתב שבניגוד לטענת ארז, הוא לא ביקש משני המפרקים להיכנס ללשכתו, אלא הורה על פינוי יתר הצדדים מהאולם והותיר את המפרקים בלבד לדיון בלתי פורמלי. זאת במטרה להרגיע את הרוחות ולאפשר לשניים להתנסח בצורה חופשית ובנינוחות. עיילבוני טען שבמהלך דיון זה, ועוד בטרם הזדמן לו להביע את עמדתו, פתח ארז ב"מתקפה חזיתית" נגדו ונגד לדרמן, "תוך הנפת ידיים, צעקות ושימוש בטון מזלזל".

בין היתר מפרט עיילבוני שארז טען כלפי השופט כי הוא אינו בקיא בפרטי התיק, כי לא למד את העובדות טרם הדיון וכי לא הגיע מוכן לישיבה. לדבריו, כשלדרמן העלה טענות משלו, הטיח בו ארז דברים קשים, "ובתוך כך הצביע על נעליו או על קרסולו ואמר לו כי הוא (לדרמן) 'לא מגיע לו עד לכאן'", וכן שלו עצמו (ארז) מגיע "לקבל את פרס ישראל" על עבודתו המאומצת בתיק, לעומת לדרמן שאינו עושה מאומה.

אין רע בשמות חוזרים

לדברי השופט, אם לארז יש ביקורת כלפי בית המשפט עליו לומר את הדברים בלשון מנומסת וראויה. עיילבוני מרחיב בהחלטתו גם לגבי הטענה שהוא מרבה למנות את לדרמן, באומרו שאינו נוהג למנות בעל תפקיד בתיקי הקפאת הליכים ללא הסכמת הצדדים.

"לדידי אין כל פגם בכך שבית המשפט של חדלות פירעון סומך על מקצועיות וניסיון מוכחים של עו"ד מסוים, וממנה אותו כקצין בית המשפט במקרים שהוא מוצא לנכון", כתב עיילבוני, והוסיף שהוא מחליט לפי שיקול דעתו את מי למנות כתלות במורכבות התיק, הצדדים המעורבים ושיקולים נוספים, והכל לאחר שמיעת טענות הצדדים. "אני ממנה עורכי דין רבים בין שמאזור הצפון ובין שמיתר אזורי הארץ", והוסיף כי "תחום הפירוקים הוא תחום מקצועי ייחודי וסבוך כך שהשמות העולים במסגרתו הם שמות 'חוזרים'", כתב עיילבוני והבהיר שאין לראות בריבוי מינויים חוסר אובייקטיביות מצד השופט. לפיכך סיכם עיילבוני שאין עילה לפסילתו, ומאחר שלא נדרשה תשובה - אין צו להוצאות. ארז הודיע שיערער לביהמ"ש העליון.