צילום: איי אף פי
כאן מהגרים בכיף
התאחדויות לכדורגל שעושות מאמץ לשלב מהגרים בכדורגל המקומי זוכות לנבחרות מגוונות ומוצלחות
באתר visualizing.org ניתן למצוא אינפוגרפיקה שמראה עד כמה משפיעה תופעת ההגירה על סגלי המונדיאל בברזיל. בתרשים אינטראקטיבי מרשים ניתן לראות שלאלג'יריה, למשל, יש 16 שחקנים בסגל שנולדו וגדלו בצרפת וחלקם אף שיחקו בנבחרת הטרי־קולור הצעירה. צרפת גידלה וטיפחה 47 שחקנים שונים במונדיאל הזה — כלומר שני סגלי נבחרות ועוד שחקן.
קראו עוד בכלכליסט
גרמניה גם גידלה אצלה סגל וחצי. 12 שחקנים נולדו וגדלו בגרמניה ומשחקים בנבחרות אחרות. נורבגיה, אף על פי שאינה במונדיאל, מיוצגת על ידי שלושה שחקנים בברזיל — אחד בגאנה, אחד בחוף השנהב ואחד בארה"ב. בנבחרת ארה"ב, אגב, יש חמישה שחקנים "זרים" ואצלה גדלו ארבעה שחקנים שעברו לנבחרות אחרות. לשוויץ יש שישה שחקנים שהיגרו מקוסובו, מקדוניה, חוף השנהב וכף ורדה, בעוד שלושה שחקנים גדלו אצלה והלכו לשחק בנבחרות אחרות - קרואטיה, בוסניה והולנד.
האינפוגרפיקה הממוחשבת לא מביאה בחשבון את בני המהגרים ונכדי המהגרים שגדלו בתרבות שונה והשתלבו בכדורגל המקומי. אם מביאים את העניין הזה בחשבון, אז שוויץ, למשל, היא נבחרת מהגרים פר אקסלנס. עם 12 מהגרים ובני מהגרים מתוך 23 שחקני הסגל. ללא מהגרים לשוויץ לא היו חלוצים או שחקנים קדמיים. גם בלגיה היא נבחרת שכוללת מהגרים ובני מהגרים רבים. אמנם רק שחקן אחד נולד מחוץ לבלגיה, אבל תשעה שחקנים הם בני מהגרים.
הגירה היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הכדורגל העולמי, ומדינות שיודעות לנצל את המאגר האנושי העשיר שההגירה מביאה — מעניקות לנבחרות הכדורגל שלהן יתרונות גדולים.
הכי טוב חצי חצי
ב־2004, לקראת היורו בפורטוגל, בגרמניה הבינו שהכדורגל המקומי חייב לשלב מהגרים ובני מהגרים כדי להגיע למלוא הפוטנציאל שלו. אחרי תבוסה מביכה לנבחרת רומניה במשחק ידידות, המפלגה הסוציאל־דמוקרטית אף יצאה בהודעה ש"החמצנו 20 שנה של התקדמות בכדורגל, כי חוקי האזרחות היו נוקשים מדי. צרפת והולנד נהנות מחוקי אזרחות מקלים, שאפשרו לכוכבים כמו אדגר דווידס וזינאדין זידאן לשנות את פניהן של הנבחרות שלהן ונתנו להן מראה חדש ויכולת חדשה. גרמניה החמיצה את ההזדמנות לשאוב מהגרים, שהיו מקדמים את הכדורגל הגרמני".
הבעיה הגרמנית לא היתה שאין מהגרים, אלא שהמהגרים התקשו להשתלב בכדורגל הגרמני. מהגרים טורקים רבים, למשל, חיו חיי כדורגל נפרדים מהגרמנים והקימו קבוצות משלהם. ההתנגשות התרבותית נבעה מכך שהכדורגל הגרמני, עד שנות האלפיים, הסתמך בעיקר על "המעלות הגרמניות" — כושר, חריצות, משמעת ונחישות — והכדורגלנים הצעירים בגרמניה גדלו תוך התמקדות בכושר הגופני והתרכזות בשיפור המוטיווציה והנחישות, כאשר על זרים הסתכלו בעין עקומה. שינוי הדגשים ומעבר לשיטות אימון מתקדמות ואינטואטיביות יותר אפשרו לילדי מהגרים לחדור לתוך הכדורגל הגרמני ולהוסיף את התבלינים האקזוטיים שלהם עם אותן איכויות גרמניות.
"השליטה שלי בכדור היא החלק הטורקי שבי", הסביר פעם מסוט אוזיל, קשר נבחרת גרמניה ודור שלישי בגרמניה. "הגישה של לעולם לא לוותר היא גרמנית". השילוב בין היכולות והתרבויות מעשיר את הכדורגל המקומי ומוציא לעולם שחקנים כגון מסוט אוזיל.
קבוצה עם שחקנים בממדים פיזיים שונים, תנועות גוף שונות ויכולות מגוונות היא בעלת אפשרויות רבות יותר בהגנה ובהתקפה. הגירה מסייעת ביצירת גיוון כזה. היא מפרה את הכדורגלן והמאמן המקומי ומסייעת לכל נבחרת.
כדורגל משולב
הכל תלוי באינטרגרציה של הכדורגלנים ברמת שורשי הדשא. בגרמניה, למשל, ההתאחדות והמועדונים קיבלו החלטה אסטרטגית בשנות האלפיים המוקדמות לעשות מאמצים לשילוב המהגרים ובני המגרים בקבוצות. והם הצליחו בזה. במחקר שערכו ב־EBS, בית הספר האירופי לעסקים, כלכלה ומשפט, מצאו שקבוצות הבונדסליגה היו "הגורם משלב המהגרים המוצלח ביותר בגרמניה". פרופ' סשה שמידט מ-EBS טען: "האקדמיות בגרמניה מביאות אליהן צעירים מרחבי גרמניה ומכמה רקעים תרבותיים ומחברת את כולם יחדיו מתחת לתשוקה המאחדת את כולם — כדורגל".
לפי המחקר, 36 האקדמיות המקצועיות בגרמניה מעודדות סובלנות, פתיחות והבנה, וכך מצליחות לשלב את הזרים בכדורגל וגם בחברה. בני המהגרים שמתאמנים באקדמיות משיגים בגרות מלאה באחוזים גבוהים הרבה יותר מאשר בני המהגרים שאינם באקדמיות הכדורגל. "עבור הצעירים הרקע הלאומי של חבריהם לקבוצה לא משנה", אמר שמידט. "מה שחשוב זה כישורי הכדורגל, ובאווירה שאפשר להביע את כישורי הכדורגל שלך, הגבולות בין הלאומיים והתרבויות מיטשטשים".
הגירה מוצלחת פחות
בעבר צרפת החזיקה את דגל "ההגירה" בכדורגל העולמי אך זה התברר כחרב פיפיות. מהומות בני המהגרים ב־2005 פוצצו את החלום של צרפת צבעונית ומאוחדת שהחל בזכייה באליפות העולם ב־1998, כאשר נבחרת מעורבת של בני מהגרים, מהגרים ובורגנים צרפתים הונהגה על ידי צרפתי ממוצא אלג'יראי (זינאדין זידאן). ב־2011 התפוצצה פרשת גזענות בהתאחדות הכדורגל הצרפתית, כאשר לורן בלאן ובכירים בהתאחדות דרשו לקבוע מכסה על מספר השחקנים השחורים ובני המהגרים שמתאמנים בקליירפונטיין, האקדמיה הלאומית, וזאת מאחר שהם מתחנכים בצרפת ואז עוברים לייצג אומות אחרות. הפרשה די הושתקה אבל הראתה, ביחד עם הצלחת הימין הקיצוני בצרפת, שאין אינטגרציה אמיתית בכדורגל הצרפתי. ייתכן גם שכל כך הרבה שחקנים מאלג'יריה בחרו לייצג את מדינת הוריהם הצפון אפריקאית בגלל התחושה הזאת.
תתבוללו בכיף
הצלחת נבחרות מהגרים הנה מסר על חשיבות הגיוון בכדורגל העולמי. כל נבחרת צריכה אלמנטים זרים שמשולבים בכדורגל שלה כדי להצליח - גם ללא מהגרים. נבחרת קולומביה, למשל, נהנית משחקנים שכבר שנים משחקים באירופה ומחוסה פקרמן, מאמן ארגנטינאי, בן למהגרים יהודים אוקראינים. שני האלמנטים הללו הביאו רעיונות חדשים לאומת הכדורגל של קרלוס ואלדרמה. ברזיל, לעומת זאת, נראית קצת עבשה וזאת לאחר שראשי ההתאחדות לכדורגל סירבו לבחור בפפ גווארדיולה למאמן הנבחרת ובחרו בפליפה סקולארי.
היכולת "לעשות סקס" עם רעיונות של אחרים היא היכולת הנלמדת שאפשרה לאדם להשתלט על העולם. לפי התיאוריה של הסופר מאט ריידלי, בני האנוש שרדו וצמחו בעיקר בגלל היכולות שלהם לחלוק רעיונות וכלי עבודה עם שבטים של בני אדם אחרים — ואז "רעיונות קיימו סקס ויצרו דברים" על פי ריידלי. בניגוד לבני האדם, האדם הניאנדרטלי לא עשה זאת — וזה מה שהוביל להכחדתו.
ריידלי כתב: "הניאנדרטלים היו יצורים מאוד מתוחכמים ושיתפו פעולה היטב בינם לבין עצמם. הם היו אינטליגנטיים, המוח שלהם בממוצע היה גדול יותר מהמוח של הומו־ספיינס. הם היו בעלי דמיון וכמונו קברו את המתים שלהם, והיתה להם גם שפה". עם זאת, על פי ריידלי, בניגוד להומו־ספיינס, שבט ניאנדרטלי סירב לחלוק את רעיונותיו, כליו וגם נשותיו עם שבטים ניאנדרטליים אחרים. ובגלל זה, בסופו של דבר, נעלם הגזע מעל פני האדמה.
האנושות התפתחה בעיקר בגלל סקס בין רעיונות ותרבויות שמקדמים התנהגות "מופקרת" כזאת. "התבוללות" אינה מחלישה עם או קהילה, היא מפתחת אותם. נבחרות שמבינות את זה, יצליחו יותר מנבחרות שלא.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה