זורקים למסך

פסטיבל הקולנוע בירושלים נפתח ביום חמישי האחרון, וחוץ מההזדמנות השנתית של תל־אביבים עילאיים ומתנשאים לבקר בבירתנו הנצחית (טוב, בסדר, גם כמה סרטים משובחים, ים של מזומנים לאסף גרניט וליה ון ליר אחת), הפסטיבל מעניק לאנשי קולנוע מקומיים הזדמנות להשיג מימון עבור פרויקט עתידי במהלך סדנת פיצ'ינג שתתקיים מחר ב־10:00 במשכנות שאננים (הכניסה חינם).

מאמינים בישראל

אז מה זה בעצם פיצ'ינג? המונח מושאל מבייסבול, שם שחקנים חזקים במיוחד זורקים כדורים במהירות של 200 קמ"ש לעבר חובט אומלל. בעולם הקולנוע מדובר בבמאי שעומד מול חבורה של משקיעים בינלאומיים ו"זורק" לעברם בכל הכוח את הסיפור מאחורי הסרט שלו. אם יצליח להדליק אותם על הפרויקט, הם ישקיעו בסרט ויהפכו לשותפים מלאים.

"היום כמעט שליש מהכסף שמושקע בקולנוע הישראלי מגיע מעבר לים", אומר דני ליטני מקרן הקולנוע הישראלית, "וחלק גדול מהכסף מגיע ישירות ממפגשי הפיצ'ינג. מדובר על עשרות סרטים, והדוגמה הטרייה היא 'אפס ביחסי אנוש', שזוכה היום לשבחים מקיר לקיר. אני לא בטוח אם הסרט היה מגיע לאקרנים אם הבמאית שלו לא היתה משיגה מימון מחו"ל".

מיהם המממנים האלה בדיוק?

"הם מגיעים מכל העולם, והם אנשים שמאמינים בקולנוע הישראלי. השנה יגיע המנהל האמנותי של ערוץ ארטה הצרפתי, אחת המפיצות הגדולות באירופה (מארי־פייר וואלה לחברת Wild Bunch), וגם מפיקים ידועים כמו דיאנה אלבאום ('כנס העתידנים', 'בית לחם')".

11 במאים ישראלים ינסו השנה לעניין את הקודקודים הזרים בסרטים שלהם: ניר ברגמן ("להציל את נטע"), רם נהרי ("ניל'ס"), דינה צבי־ריקליס ("פרחי בר באוקטובר"), אריק רוטט שטיין ("דור 3"), אלון גור אריה ("המוסד"), איתן גפני ("ילדי הסתיו"), יוסף אל דרור ("בלי דם"), נינה מנקס ("מינוטאור"), טל גולדברג ("אני כבר אנוח בקבר"), נוני גפן ("למה פיל"( ויובל גרנות ("הסרט של יוליה").

"חתונה מאוחרת"

שינוי תדמיתי

היכולת להביא לכאן משקיעים בקולנוע הישראלי נראית כמו משימה בלתי אפשרית, אני אומר לכתריאל שחורי, מנכ"ל הקרן לקולנוע ישראלי והאיש שייסד את המפגש הראשון ב־2005. "אולי פעם זה היה קשה, אבל היום זו לא בעיה", הוא עונה נחרצות. "בעשור האחרון יש פריחה אדירה בקולנוע הישראלי, ואפשר להרגיש אותה גם מעבר לים. מפיקים זרים יודעים היום כמה דברים חשובים על הקולנוע שלנו — הם יודעים שהמצב באזור מוליד הרבה רעיונות מעולים לסרטים, שהבמאי הישראלי החדש יודע לספר את הסיפורים באופן מקורי, וגם שהמפיק הישראלי יעמוד בהסכמים איתם, לא ירוץ לבקש עוד כסף ויגיש את הסרט בזמן".

איך בדיוק התרחש המהפך הזה?

"אני חושב שיש הסכמה רחבה אצלנו ש'חתונה מאוחרת' של דובר קוסאשווילי היה הסרט ששינה את היחס הבינלאומי לקולנוע הישראלי. עד אז חשבו שאנחנו לא רציניים, ואז הם פגשו במאי מוכשר שיודע לספר סיפור ומפיק סופר־מקצוען (מרק רוזנבאום — א"ש) שעומד בכל ההבטחות שלו".

"ואלס עם באשיר"

אז אתה צופה הצלחה גם השנה?

"בהחלט. חשוב לזכור שהסרטים שמגיעים לסדנה השיגו כבר לפחות שליש מהמימון לסרט. יש להם תסריט גמור, במאי שיודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות ומפיק ישראלי שיודע בדיוק כמה זה עולה. תוסיף לזה את הצלחות הסרטים הישראליים ותקבל אנשים שנלהבים לעבוד איתנו. קח את 'ואלס עם באשיר' לדוגמה. המפיקה הגרמנית לא האמינה שזה קורה לה: פרסים בינלאומיים, הכנסות אדירות ממכירת כרטיסים. מפיק יכול לעבוד כל החיים בלי להגיע להישגים כאלה".

זו בעצם מכירה פומבית?

"לא צריך להגזים. לרוב המשקיעים חוזרים הביתה, מתלבטים, מדברים עם הבוסים ואז מחליטים. אבל יש גם מקרים אחרים. איך ששמוליק מעוז סיים להציג את 'לבנון', המפיק הראשי של ארטה קם על הרגליים והכריז — אני בפנים".