תפקידו של הכדורגל הישראלי בהסברה

לפני 20 שנה לשוקי דקל, ראש מנהל הספורט לשעבר, היה רעיון: לתת לכדורגלנים המצטיינים שמתגייסים לצה"ל לצאת למסע משחקי ידידות ברחבי העולם, כולל העולם הערבי, כחלק ממשא הסברה תדמיתי. הוא פנה ליצחק רבין עם הרעיון וראש הממשלה דאז דחה אותו על הסף: "על צה"ל אני סומך שינצח", אמר רבין. "על הכדורגלנים שלנו הרבה פחות".

צה"ל יכול לנצח בכל קרב - אבל בקרב התדמיתי, בקרב ההסברה, שבימים אלו הוא קרב אסטרטגי וחשוב ביותר - הכדורגל יכול לנצח בגדול.

צה"ל הוא צבא ולא אמור להיות גוף הסברה. כן, הוא יכול לעסוק בהסברה אבל ישראל האזרחית היא זו שצריכה להיות המובילה בקרב התדמיתי כי בסופו של דבר גוף שאמור להיות אגרסיבי, מפחיד ואלים לא יכול להיות הפנים השקולות והנעימות בקרב תודעתי נגד גופים צינים אנטי מערביים. במיוחד בקרב בקרב נגד גוף טרור מושחת ודתי קיצוני כמו החמאס, כל הדברים שהעולם המערבי מפחד מהם.

בימים אלו אני מוצא עצמי מתעסק בהסברה בחשבון הטוויטר באנגלית שלי ולא משנה מה מצויץ או איזה הסבר לוגי נותנים לפעולה בעזה, קשה להתווכח עם תמונות מעזה.

עם זאת, אמש תקפו חוליגנים פרו-חמאס את שחקני מכבי חיפה במשחק ידידות מול ליל הצרפתית באוסטריה. התמונה, הוידאו והציוצים על האירוע הזה זכו להדהוד משמעותי - והקבוצה הישראלית זכתה להרבה אמפתיה וסימפטיה. הנרטיב היה פשוט: מכבי חיפה היא קבוצת כדורגל ישראלית, חלק מגיבוריה הגדולים בכל הזמנים היו ערבים, יש לה שחקנים ערבים, דקל קינן, הבלם שלה, שהותקף על ידי הפושטקים הפרו-חמאס, היה ילד בן 6 כשביקש בתוכנית "חלום עליכם" "לפגוש ערבי" - ואת מכבי חיפה תקפו קיצוניים שמתנגדים לכל מה שהיא (וישראל) מייצגת. זה היה מסר עוצמתי של קבוצה שמנסה לעשות את העבודה שלה, להתמודד במציאות לא קלה ולהתחבר לאירופה - וחמאסניקים קיצוניים תוקפים אותה בגלל זה.

קבוצת כדורגל ישראלית שמשחקת כדורגל טוב באירופה, כשבמדיה יש שחקנים יהודים, מוסלמים ונוצרים היא "הסברה" פי מיליון טובה יותר מאשר עוד פוסטר שמופץ בפייסבוק על ידי ראש הממשלה או צה"ל.

נבחרת נוער שמשחקת ומתנהלת כ"משפחה אחת" כשבמדיה משחקים ערבים ויהודים - היא ההסברה הכי טובה לכך שכאן, בישראל, מנסים לחיות בדמוקרטיה ובשלום בעוד ששם - בעזה - מנסים להרוס את זה.

קבוצה ישראלית שמותקפת על ידי חוליגנים ונלחמת חזרה כשהשחקנים הברזילאים והסרבים שלה נלחמים לצד הישראלים - חלקם יהודים וחלקם ערבים - היא מסר חזק של "המערב נגד האיסלם הקיצוני". מסר זה חזק הרבה יותר מאשר תמונות ממטוסים שמפציצים את רחובות עזה.

נכון, על הכדורגלן הישראלי אי אפשר לסמוך כמו על בן גילו בגולני, בצנחנים או בנח"ל - אבל במאבק התדמיתי וההסברתי, אם יתנו לו את הכלים, הוא יכול להוביל את ישראל לניצחון.