אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ההיגיון העקום מאחורי פיצוי העסקים הגדולים

ההיגיון העקום מאחורי פיצוי העסקים הגדולים

החברות הגדולות הטוענות לפגיעה משמעותית בהרבה מזו שנגרמה לעסקים הקטנים במהלך מבצע צוק איתן, מתעלמות מההטבות המפליגות שלהן הן זוכות בשאר ימות השנה

05.08.2014, 15:57 | עמית נויפלד
בתחילת השבוע התקיימה ישיבה מיוחדת של ועדת הכספים שעסקה בנושא הפיצויים לעסקים בעקבות מבצע צוק איתן. אל הוועדה עלו ובאו בעלי עסקים שביקשו לשטוח את טענותיהם ולזכות במענקי הפיצוי, ובהם גם את רמי שביט, בעלי רשת המשביר לצרכן, והראל ויזל, מבעלי השליטה המרכזיים בחברת פוקס.

"יש כאן מלחמה וכל השולחן מתעלם מזה", צעק שביט על חברי הוועדה. "אני מדבר בשם העסקים הגדולים שאיש לא מייצג אותם ואני אומר לכם שהבעיה היא בכל הארץ".

מנכ"ל פוקס, הראל ויזל. לעסקים הקטנים אין אשראי אינסופי, צילום: אוראל כהן מנכ"ל פוקס, הראל ויזל. לעסקים הקטנים אין אשראי אינסופי | צילום: אוראל כהן מנכ"ל פוקס, הראל ויזל. לעסקים הקטנים אין אשראי אינסופי, צילום: אוראל כהן

שביט כמובן צודק כמעט בכל טענותיו. יש כאן מלחמה. זה נכון, תקראו לזה מבצע, מערכה, קרב. בסופו של דבר מדובר במלחמה. הבעיה היא בכל הארץ. זה גם נכון. ישראל מדינה קטנה ואין בה כמעט אזור גאוגרפי או סקטור עסקי שלא סופג ירידה משמעותית במחזורים. עם זאת, "העסקים הגדולים שאיש לא מייצג" היא טענה תלושה, שלא לומר האוקסימורון הגס ביותר שניתן לתאר.

אם יש סקטור במגזר העסקי שזוכה שוב ושוב להטבות, למענקים, לייצוג של לוביסטים ואף של חברי כנסת מכהנים שהגיעו היישר משדרת המנהלים שלו, הרי שזהו מגזר העסקים הגדולים, הרשתות והתאגידים. "אנחנו העסקים הגדולים מובילים את המשק", טען הראל ויזל באותו מעמד, וגם הוא צודק, הרשתות אכן מובילות את המשק, היישר אל פי תהום.

בהיותן נשלטות על ידי מספר מצומצם של בעלי שליטה, בהיותן מעסיקות עובדים לא מקצועיים בשכר מינימום, בהיותן מעבירות פסי ייצור למזרח הרחוק, בהיותן מעודדות צריכת יתר, בהיותן מסתייעות בכוחן על מנת לכופף ספקים מקומיים, בהיותן גדולות מספיק על מנת לתאם עמדות עם מתחרים, להעלות מחירים ולהתעלם מתלונות הצרכנים - אותן חברות אכן מצליחות להוביל את המשק לריכוזיות, לפערים חברתיים, ליוקר מחיה ולבזבוז חסר תקדים.

"עסק קטן בדרום יש לו שניים-שלושה עובדים," מסביר ויזל. "ואם הוא נסגר הנזק שלו קטן. הנזק שלנו עצום, אפילו שאנחנו יושבים במרכז, חנות הקצה שלנו באופקים נפגעת".

את ההיגיון העקום שעומד מאחורי המשפט הנ"ל מן הראוי היה להעמיד מול הקיר. אנסה בכל זאת לפרש את הדברים: ויזל, שהתרגל לחשוב במונחים כלכליים ומתמטיים קרים, מבקש בעצם לטעון שעסק קטן בדרום שנסגר עלול לגרור אחריו נזק קטן, נאמר - חוב של 100אלף שקל בלבד; בעוד שפוקס, עם כל יום נוסף של לחימה, מפסידה מחזורים של מאות אלפי שקלים, רק במרכז.

כמובן, מה שוויזל לא מביא בחשבון הוא העובדה שלאותו בעל עסק קטן שנסגר אין אשראי בנקאי אינסופי, אין עסקים חובקי עולם ואין משפחה עשירה שכבר עשתה את הונה - העסק הקטן היה מקור הפרנסה היחידי שלו ושל עובדיו הספורים.

אולי דרך טובה יותר להסביר את הסיטואציה לוויזל תהיה כדלקמן - אדם הגווע ברעב שיאבד חמישה קילוגרמים ממשקלו, ככל הנראה יקפח את חייו. ויזל, אם יאבד חמישה קילוגרמים ממשקלו, לא יחוש כל מצוקה, ואולי אף ירגיש קלילות מוזרה וחדשה בעודו צועד מרכב היוקרה שלו, אל מעלית בניין המשרדים, ואז אל משרדו המפואר.

בטור זה אינני מנסה לגרום לכם להחרים את חנויות פוקס והמשביר לצרכן. למעשה, אני מנסה לגרום לכם להחרים את כלל הרשתות הפועלות במדינה, יהיו אלה בתחום המזון, הביגוד, הרהיטים או הספרים. רק אחרי שנשוב לקנות בעסקים קטנים, נוכל לחזור ולהאמין בצמיחה הכלכלית, רק שהפעם תהיה זו צמיחה אמיתית, כזו המתחילה מלמטה, ומטפסת כלפי מעלה.

הכותב הוא עורך האתר slow.org.il

תגיות

6 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

5.
ההגיון העקום של כותב המאמר
ההשואה של סכומי כסף בין עסק קטן לגדול ממש לא רלבנטית. כשמחזור של עסק צונח ב 20% הוא עובר מרווח להפסד ועשוי להסגר. כשעסק של מיליון שקל יסגר הנזק המשני (מחיקת חובות, מיסים שלא יגבו לעולם, פיצוי מביטוח לאומי לעובדים) יהיה בערך 100 אלף שקל. כשעסק של 100 מיליון שקל יסגר , בגלל המינוף הגבוה של העסקים הללו הנזק המשני ממחיקת חובות עשוי להגיע ל 40 או 60 מיליון שקל. הטיפול בעסקים הגדולים לא צריך להעשות ע"י הגבלות רגולטוריות או החרמות אלא ע"י הגבלות של המינוף. ההגבלות צריכות לחול קודם כל על מינוף חדש ובהמשך ובהדרגה לחייב את הקטנת המינוף הקיים. הגבלת המינוף צריכה להיות 100% על ההון העצמי כלומר שהחוב לא יעלה על 50% מהנכסים.
אחד העם  |  05.08.14
2.
לא הבנתי את כוונת המאמר.
הרי ברור שחברה כמו פוקס מעסיקה יותר עובדים מעסק קטן, ומספקת צרכים של יותר לקוחות מאשר עסק קטן. לדעתי ההשוואה הנכונה היא בין חברה אחת כמו פוקס ובין עשרות (או מאות?) עסקים קטנים. הפיצוי הנכון לדעתי צריך להיות לפי הפגיעה במכירות (בשקלים) ביחס למכירות הרגילות או קריטריון דומה. האם ההתנגדות של הכותב לחשיבה במונחים מתימטיים וכלכליים "קרים" היא בעצם התנגדות לחשיבה ולהיגיון באופן כללי?
ערן  |  06.08.14
לכל התגובות