מפרקי פנינת הכרך יקבלו שכר טרחה של 30 מיליון שקל

מפרקי חברת הנדל"ן פנינת הכרך לא חילקו כספים לנושים אלא קרקעות לבעלי מניות, ועל זאת הם מבקשים לקבל שכר טרחה מהגבוהים שנפסקו בישראל בתיק פירוק – 29.5 מיליון שקל. את הסכום דורשים עו"ד יעקב ריבנוביץ ורו"ח שמואל רוזנבלום על פועלם במשך עשור. פנינת הכרך רכשה קרקעות של מאות דונמים במערב ראשון לציון, ושווי השטח מוערך כיום בחצי מיליארד דולר. בספטמבר 2004 הוכרז על פירוק החברה, לא משום שהפכה חדלת פירעון כמקובל, אלא בגלל סכסוך בין בעלי המניות הרבים שמימנו את רכישת הקרקע לבין בעל השליטה בחברה, עו"ד משה שוב, ששימש גם כמנהלה.

בזמן שנידונה בקשת הפירוק, הסכים עו"ד שוב לפירוק רק בתנאי שבנו, עו"ד שמואל שוב, ימונה למפרק. השופטת בדימוס ורדה אלשיך, שטיפלה בתיק, החליטה למנות מפרקים חיצוניים, שאינם מטעם אחד הצדדים, ומינתה את ריבנוביץ ורוזנבלום לתפקיד שעומד להניב להם עתה שכר טרחה מהגבוהים בתחום. התיק בטיפולו של השופט איתן אורנשטיין, שרק לאחרונה אישר שכר אסטרונומי לנאמני אי.די.בי חגי אולמן ואייל גבאי, לאחר אימוץ מתווה מיוחד, שלא לפי תקנות השכר, כך שיהיה מעניין לראות כיצד יפסוק במקרה של פנינת הכרך, שגם בו בקשת השכר אינה מבוססת על המסלולים המקובלים.

המפרק רו"ח שמואל רוזנבלום. תהליך של עשור על להשגת המתווה | צילום: בועז אופנהיים

אין מענה בתקנות

בבקשת השכר המפורטת שהגישו כותבים השניים כי תקנות השכר הרגילות אינן נותנות מענה לתיק זה, מפני שהם לא מכרו בו כמעט נכסים וגם לא חילקו כסף מזומן לנושים; עוד הם כותבים שהנושים הם בעלי המניות של החברה וההסדר שהושג מבוסס על חלוקת נכסי מקרקעין של החברה בין בעלי המניות, מבלי למכור אותם. המתווה שאימצו ריבנוביץ ורוזנבלום לחישוב שכרם בנסיבות אלה מבוסס על תיק אחר, פירוק מרצון של חברת הצלחת יחזקאל, שבמסגרתו חלקו שלושה מפרקים בשכר של 20 מיליון שקל שפסקה להם השופטת אלשיך בשנת 2007. באותו המקרה פסקה אלשיך שכר מיוחד של 6% משווי הנכסים מתוך ערך הנטו של הנכסים שחולקו. בהחלטתה כתבה אז אלשיך כי ישנה "בעיה מרכזית" בסכום השכר המבוקש, הנובעת מההנחה שאילו חושב השכר לפי התקנות הרגילות הוא היה מתכווץ לשליש, אך החליטה לאשרו.

כעת דורשים ריבנוביץ ורוזנבלום גם הם 6% משווי ערך הנטו של הנכסים שחולקו, שהם לדבריהם 18.3 מיליון שקל, אבל בצירוף שני רכיבים נוספים: הראשון הוא 1.1 מיליון שקל כ"שכר מימוש", והשני הוא בונוס שיגדיל את שכרם ב־35%. בסך הכל הם טוענים ששכרם "הראוי וההוגן בנסיבות העניין הוא לכל הפחות 25 מיליון שקל בצירוף מע"מ". כך מומחשת הבעייתיות בתחום שכר הטרחה, שלפיה כל פסיקה יוצאת דופן משמשת בסיס לבקשות שכר דומות ואפילו גבוהות יותר בתיקים שיטופלו אחריו.

נוסף לבקשה לפסיקת שכרם מבקשים המפרקים מהשופט אורנשטיין לתת תוקף של פסק דין להסדר החלוקה של נכסי החברה לבעלי מניותיה ולהסכמות שהושגו מול רשות המסים. לפי המפורט בבקשה, השבחת הנכסים ופיתוח הקרקע נמשכו שנים ובינתיים חלק מבעלי המניות הלכו לעולמם בלי שזכו לרגע המיוחל. לפי הבקשה, החברה לא היתה חדלת פירעון בעת הפירוק ואף היו לה נכסים בשווי כולל של 436 מיליון שקל. ההסבר שפורט בבקשה להימשכותם הארוכה של ההליכים הוא תביעת חוב שהגיש עו"ד שוב בשנת 2005, שעמדה על 37 מיליון שקל. השניים טוענים שבשל הסכום העצום שנתבע לא ניתן היה להתקדם בחלוקת הנכסים והיה צורך להכריע בחוב לעו"ד שוב, שקיבל לבסוף כ־9 מיליון שקל, ורק בינואר השנה אושרה תוכנית החלוקה שהציעו. לדברי המפרקים, לאחר מתן תוקף פסק דין לחלוקה יוכלו לקדם את רישום הזכויות בנכסים. בהתייחס לחישוב שכרם מעלים המפרקים כמה אפשרויות, בין היתר תקנה 8א, "שכר חלוקה". לדבריהם, אילו היתה מאומצת, שכרם היה 35 מיליון שקל לפחות לפני מע"מ. אפשרות אחרת המוצגת היא פסיקה בדומה לחישוב שכר בפירוק שיתוף, שבפסיקה נקבע שתנוע סביב 6%–10% מהנכסים שמומשו.

בעלי מניות כנושים

עם זאת, השניים נמנעו מלהציע "שכר מימוש", שבו מקבל המפרק 1% מהסכומים שהכניס לקופה. אמנם במקרה זה לא נמכרו נכסים, אולם כשהמפרקים מתייחסים לתקנה 8א הם כותבים שניתן לראות את חלוקת הקרקעות כחלוקת כסף ואת בעלי המניות כנושים. לפי שכר מימוש היו השניים מקבלים כשמינית מהסכום שביקשו, שעומד על 6% והגדלת השכר בשליש, ובסך הכל 8.3% לעומת כ־1% במימוש.

עו"ד ריבנוביץ מסר בתגובה: "זה תיק שאנחנו עמלים עליו עשור. אנחנו פירקנו את השיתוף, חילקנו את נכסי החברה בין עשרות בעלי מניות ובשרשור של מאות בעלי מניות. מימשנו נכסים של קרוב ל־100 מיליון שקל כדי לפרוע חובות והתחייבויות. אנחנו שני משרדים, 10 עורכי דין ורואי חשבון בסך הכל שעובדים על התיק והגענו פחות או יותר לסוף הדרך לשביעות רצונם של בעלי המניות".