ישראל צריכה מיתון

הוויכוח בין בנק ישראל לאוצר אם עדיף להעלות מסים או להגדיל את הגירעון הוא די חסר ערך. שתי האופציות גרועות, שתיהן יחמירו את מצבה של הכלכלה, ובשורה התחתונה כולנו נהיה עניים יותר שנה מהיום. על האופציה היחידה שיכולה להושיע את הכלכלה, הפוליטיקאים מעדיפים לא לדבר.

ראשית יש להבהיר שאמנם העלאת מסים והגדלת הגירעון הן בבחינת "זו נבלה וזו טרפה", אך העלאת מסים היא גרועה מעט פחות. גירעון פוגע בתדמית של המדינה, מסיט משאבים מהמגזר הפרטי, ובסופו של דבר צריך להחזיר אותו בתוספת ריבית. כמו כן, מסים הם שקופים יותר לציבור שרואה בתלוש כמה הוא משלם על פעולות הממשלה, ואילו הלוואות לכיסוי הגירעון הן עול נסתר יותר. ובשקיפות יש יתרון.

אך אלה הבדלים דקים. המשמעות של שתי האופציות היא בכל מקרה הגדלת הממשלה, והגדלת העומס על המגזר הפרטי. כבר היום, גודלה של הממשלה והמסים שהיא גובה כדי לממן את התקציב, חונקים את המגזר הפרטי ולאט לאט חונקים את כולנו. קטר הצמיחה של כל מדינה הוא המגזר הפרטי. רק השקעות הון של אנשי עסקים פרטיים, בתנאי תחרות חופשית, יכולים בטווח הארוך לקיים צמיחה כלכלית אמיתית שתורמת לכלל המשק.

בנימין נתניהו ויאיר לפיד. העלאת מסים והגדלת הגירעון הן בבחינת "זו נבלה וזו טרפה" | צילום: אלכס קולומויסקי

אלא שהממשלה פשוט לא מאפשרת למגזר הפרטי לתפקד בגלל עול המסים והרגולציה. בתנאים כאלה זו אווילות להטיל עוד מסים או להגדיל את הגירעון. כדי לעצור את התדרדרות הכלכלה הממשלה צריכה לעשות בדיוק את ההיפך ולקצץ בצורה דרסטית בתקציב שלה כדי לפנות את משאבי המשק לטובת המגזר הפרטי.

הבעיה היא שקיצוץ אינו בא בחשבון מבחינת קובעי המדיניות. מעבר לרצון הברור של הפוליטיקאים להמשיך ולהגדיל את כוחם, אנו שומעים גם טיעון כלכלי נגד קיצוץ בתקציב המדינה. והטיעון הוא שבתנאי האטה, אסור לקצץ בתקציב שהרי הוצאה ממשלתית היא חלק מהתוצר וירידה בהוצאה הממשלתית תקטין את התוצר עוד יותר ותביא למיתון.

הטיעון הזה הוא בעייתי כי הרי בתנאי צמיחה כלכלית אין סיבה לקצץ בהוצאות הממשלה – מכאן יוצא שאף פעם לא מקצצים. מושלם בשביל הפוליטיקאים והמקורבים. אך הנקודה העיקרית היא שמבחינה כלכלית הטיעון הוא שגוי, מתמקד בטווח הקצר ומתעלם מהשלכות ארוכות טווח.

יש לזכור - הממשלה היא פרזיט. אין לה כסף משלה, המגזר הפרטי הוא זה שמממן אותה. אמנם חלק מהוצאות הממשלה הן מוצדקות – בעיקר ביטחון, חינוך, חוק וסדר. אבל איזה חלק מתקציבי הביטחון והחינוך באמת הולך על ביטחון וחינוך? מה על הררי הבזבוז וחוסר היעילות? איך הם תורמים לכלכלה?

אין ספק שמבחינה מתמטית, המתנגדים לקיצוץ צודקים – הוצאות ציבוריות הן חלק מהתוצר וקיצוץ עמוק ייגרע מהתוצר ויביא למיתון. אבל זהו מיתון שמדינת ישראל צריכה כמו מים במדבר. המיתון ייפנה משאבים למגזר הפרטי ויאפשר קיצוץ במסים שחונקים כרגע כל חלקה טובה במשק. המיתון יהיה לטווח קצר בלבד ויוביל לצמיחה אמיתית ופרודוקטיבית שתעלה את עושרם של כלל תושבי ישראל.

אנחנו עומדים בפני שתי אפשרויות. באפשרות האחת ניכנס לתקופה ארוכה של מיתון או דשדוש, שבו הממשלה תמשיך לגדול על חשבון המגזר הפרטי ומשלמי המסים. המרוויחים מהדשדוש הזה יהיו אלה שסמוכים על שולחנה של הממשלה. המפסידים? כל השאר.

באפשרות השנייה, הממשלה תעבור דיאטה חריפה, וניכנס למיתון קצר טווח שבסופו תבוא צמיחה יצרנית שתפעל לטובת הרוב הגדול של המשק. אם הממשלה הייתה באמת דואגת לכלל האזרחים, לא הייתה שאלה באיזה אופציה לבחור. אך המציאות היא שהפוליטיקאים שמנהלים את הדיון הציבורי מעמידים פנים שאפשרות ב' אפילו לא קיימת. היכונו להמשך ההתדרדרות.

הכותב הוא אנליסט באקסלנס-נשואה ברוקראז'