מלכת המיתון: מכונית הלואו קוסט מרומניה חוזרת לישראל

ענף הרכב הישראלי עושה ככל יכולתו להמציא את עצמו מחדש מדי שנה - היבואנים יוצאים במבצעים ודגמים חדשים זורמים ללא הרף, אך עובדה בסיסית אחת אינה משתנה: בעולם קיימים רק כמה עשרות יצרני רכבים, ולכן יש גבול לכמות מותגי הרכב שאפשר לייבא. מסיבה זו, כאשר יצרן רכב מציג מותג חדש, במשרדי היבואן המקומי נשמעות צהלות שמחה לנוכח הפוטנציאל השיווקי.

אך יש גם יוצאי דופן, כמו דאצ'יה הרומנית. היבואנית, קבוצת קרסו, לא מיהרה עד היום לשווק את מכוניות דאצ'יה בישראל באופן מסיבי. החברה קמה בשנות השישים וניסתה כמה פעמים לחדור לשוק הישראלי, עד כה ללא הצלחה: ב־1982 הגיחו לישראל דאצ'יות ראשונות ששווקו במשך תקופה קצרה בשם "גאלידי". ב־1988 שווקו שוב דאצ'יות בישראל, אך בעיות איכות הכריעו את מה שבפועל היה רנו 12 מיושנת. את החדירה הבאה, בעשור הנוכחי, ביצעה קבוצת קרסו עם הלוגאן, אך סמלה המפוקפק של דאצ'יה הוחלף בסמל רנו.

אלא שהפעם השוק שונה: כיום יבואני הרכב מתחרים זה בזה על הצעת מכוניות זולות לקהל הישראלי, ומותגי לואו קוסט כבר אינם נחשבים למילה גסה. בפועל, כמה אבות־טיפוס של מכוניות דאצ'יה מצויים כבר במחסני קבוצת קרסו, יבואנית רנו, כגון מכונית הסופר מיני דאצ'יה סנדרו ורכב הכביש־שטח דאצ'יה דאסטר, והשיווק יחל במהלך החודשים הקרובים. בשונה מרנו וניסאן, מערך השיווק והמכירה של דאצ'יה צפוי להיות נפרד לחלוטין ממערך השיווק של יתר דגמי קבוצת קרסו העממיים. הסוכנות תמוקם בפתח תקווה ושיטות השיווק צפויות להיות שונות.

פופולריות מפתיעה דווקא במערב

דאצ'יה עצמה נוסדה בשנת 1966 תחת המשטר הקומוניסטי ברומניה וייצרה רכבי רנו מיושנים שהזכויות לייצורם נרכשו מן היצרנית הצרפתית. בספטמבר 1999, עם זיהוי הפוטנציאל הטמון בעולם השלישי, רכשה רנו את דאצ'יה, במטרה להפוך את מפעלי החברה ברומניה למרכז ייצור עבור שוקי עולם שלישי. אנשי רנו צדקו בהערכותיהם לגבי הצורך ברכבים זולים, אך לא העריכו נכונה מהיכן הצורך יגיע: בשנים האחרונות, לאור המיתון הכלכלי שפגע באירופה, רכבי דאצ'יה הפכו לפופולריים דווקא במערב, לא מעט הודות לדגמי נישה כמו רכב הכביש־שטח דאסטר, או המיניוואן לודג'י, שמציעים בפועל מה שמציעים רכבים הרבה יותר יקרים.

הלקוח אמנם לא מקבל סמל נחשב, או את הטכנולוגיה החדישה ביותר, אך כשהמכלולים המכניים מוכחים והמחיר קורץ, הקהל מצביע ברגליים. כך, במחצית הראשונה של 2014 מכרה דאצ'יה 263,110 מכוניות, 24.3% יותר מבתקופה המקבילה ב־2013. איך אנשי דאצ'יה מפצחים את הנוסחה של מכירה בזול ורווחיות גבוהה? התשובה פשוטה: הפלטפורמות והרכיבים אינם החדישים ביותר, אלא כאלה שעיקר עלויות הפיתוח שלהם כבר שולמו על ידי רנו לפני שנים. גם הייצור לא מתבצע במערב אירופה, אלא במפעלים השוכנים באתרים החביבים על צלמי נשיונל ג'יאוגרפיק.

הפלטפורמה שייכת לדגמי רנו ישנים

דאצ'יה סנדרו אינה מכונית דוגמנית. מדובר במכונית שמיוצרת ברומניה ובמרוקו, לטובת שוקי עולם שלישי, לא לטובת רחובות לונדון. בשונה מהחברה־האם רנו, שמעצביה מקפידים לייצר מכוניות בעלות מראה אטרקטיבי, הדאצ'יה זועקת תכליתיות. מקדימה היא מזכירה מעט את סקודה פאביה מן הדור הקודם, מאחור היא מזכירה את הקליאו של רנו. גם מלמטה היא מזכירה את הקליאו של רנו, ולא בכדי: הסנדרו מבוססת על פלטפורמה של רנו, שעליה מבוססים הדורות הקודמים של הקליאו. מבפנים הסנדרו ממשיכה בגישה התכליתית: המושב מרגיש כאילו נלקח מאחד מדורותיה הקודמים של הקליאו, משמע מדובר במושב נוח, אך מעט חסר אפשרויות כוונון. גם ההגה, המתגים ופתחי מיזוג האוויר מוכרים היטב לבוגרי דגמים קודמים של רנו.

הפלסטיקה נוקשה מאוד. אין כאן לוח מחוונים מחומרים רכים, רק לוח מחוונים שניתן לנקות בקלות ממריחה של שוקולד. עם זאת, למרות הפלסטיקה הנוקשה, לא מדובר בלוח מחוונים באיכות הרכבה נמוכה, רק כזה שנועד לשרוד את פגעי הזמן. אחת הנקודות שראויות לציון לשבח היא המרווח הפנימי. בשונה ממכוניות סופרמיני אחרות, שמיועדות לצעירים, סנדרו משמשת בשווקים רבים כרכב משפחתי. לכן אין בעיה לדחוס במושב האחורי שני מבוגרים, וכל עוד לא מדובר בנסיעה ארוכה, הם לא צפויים להתלונן.

סנדרו מבוססת על פלטפורמה של רנו קליאו ומיועדת לשימוש בדרכים קשות. משום שכך, ניתן לצפות שתדע להתמודד היטב עם שיבושי כביש, אך בפועל הסנדרו לא אוהבת מהמורות. כל עוד פני הדרך חלקים ונטולי פגמים, אין לה בעיה לגהץ שיבושים קטנים, אך כאשר איכות הסלילה הופכת לישראלית, הסנדרו חושפת את מקורותיה המיושנים של השלדה. מעבר לכך, הסנדרו מצוידת במנוע טורבו דיזל בנפח 1.5 ליטרים.

מנוע זה מותקן גם בקנגו, בפלואנס ובמגאן המשווקות בישראל; אלא שבניגוד למכוניות הללו, שמנועיהן מפיקים מעל 100 כוחות סוס, מנוע הסנדרו מפיק כ־75 כוחות סוס ומשודך לתיבת הילוכים ידנית. התיבה עצמה מדויקת ונעימה לתפעול, אך המנוע חלש. וגרוע מכך, בניגוד לפלואנס ולקליאו, בסנדרו אין בידוד רעש מספיק, מה שהופך את הנסיעה לחוויה מעט לא נעימה בכביש בין־עירוני. זו מכונית תכליתית, לטוב ולרע. מי שיצפה למיטב הטכנולוגיות, השכלולים והעידון, עלול להתאכזב. מי שמצפה למכונית בסיסית וסולידית, יקבל את מבוקשו בדיוק.

היבואן חייב לפצח את דילמת המחיר

דאצ'יה סנדרו לבנה אחת נשארת בצרפת. בישראל טרם הובהר האם הסנדרו תשווק ובאילו מפרטים. אחת הגרסאות היותר מעניינות של הסנדרו קרויה Stepway – מדובר בסנדרו בעלת תוספות המעניקות לה מראה של רכב שטח. גרסאות אחרות מצוידות במנוע טורבו זעיר בנפח של 0.9 ליטרים. אחרות מצוידות במנוע דיזל חזק יותר, שמפיק 90 כוחות סוס. אחד היתרונות הגדולים שבשיווקה של מכונית כזו הוא העובדה שניתן "לתפור" לה כל מפרט שרוצים. בשונה מדגמים רבים, שמגיעים לסוכנות ברמות אבזור תפורות מראש, דאצ'יה דוגלת בשיטה של הוספת אביזרים לפי מחיר, שיטה שייתכן שתיושם בישראל, כך שיכול להיות גם מצב שבו שני לקוחות המגיעים אל אולם התצוגה יוכלו לצאת כשבידיהם שתי מכוניות שונות למדי.

בסופו של דבר, ההצלחה של דאצ'יה בשוק הישראלי תלויה בשני מרכיבים: המחיר והתדמית. ושלא כמו במקרים של מותגי רכב אחרים, כאן מדובר בחרב פיפיות: מחד, כמובן שמחיר נמוך מושך קונים. כיום, בעידן שבו יבואני הרכב מתחרים זה בזה מי יציג דגמים זולים יותר, החל בשברולט קרוז וכלה בסיאט איביזה, הנוסחה של תמורה לכסף נושאת חשיבות גדולה מאי פעם. מאידך, בשונה מיתר מותגי הרכב, הלקוחות בישראל זוכרים את כישלונן של מכוניות דאצ'יה בשוק המקומי בעבר ועלולים לגלות חשדנות כלפי מכונית שיוצרה ברומניה, כך שתג מחיר נמוך במיוחד עלול דווקא לעורר חששות במקום לדרבן לקוחות לשלוף את הארנק. מדובר במצב מורכב במיוחד שיבואנית הרכב תצטרך לפצח בקרוב.

• מנוע: דיזל, נפח 1,461 סמ"ק, הספק מרבי 75 כ"ס, מומנט מרבי 15.2 קג"מ
• ביצועים: מהירות מרבית 157 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש ב־15 שניות
• צריכת דלק: נתוני יצרן: 22.2 ק"מ לליטר. נתוני מבחן: 17.1 ק"מ לליטר
• בטיחות: 4 כריות אוויר, 4 כוכבים במבחן ריסוק פומבי
• קבוצת זיהום: טרם נקבעה
• מחיר: טרם נקבע
  

אהבנו

מרווחת, קלה לתפעול

פחות אהבנו

מנוע דיזל רועש,

נסיעה נוקשה

מתחרות

סיאט איביזה, פיז'ו 208

לסיכום

מחוספסת אך יעילה. נראה כיצד

הישראלים יגיבו