ישראל נותרה מאחור: ממדינה צומחת לכלכלה צונחת

שיעור הצמיחה במשק, המבטא את שיעור הגידול השנתי בתוצר, הוא ללא ספק הפרמטר הכלכלי החשוב ביותר מפני שממנו נגזרים שיעור האבטלה, רמת החיים והיקף גביית המסים של הממשלה.

מסיבה זו היעד להגדלת הצמיחה נכלל מדי שנה ברשימת היעדים של הצעות התקציב, וגם בהצעת התקציב לשנה הנוכחית הוא ניצב בראש הרשימה. אולם בחינת הנתונים הנוספים בהצעת התקציב מראה כי בנושא חשוב זה אין למשרד האוצר בשורות גדולות השנה.

לפני שבועיים פרסמה הלמ"ס את אומדני החשבונות הלאומיים שלה לשנת 2014, ומהם עולה התמונה הלא מעודדת הבאה: התוצר, שהוא סך המוצרים והשירותים שהמשק מייצר בשנה, יגדל בשנה הנוכחית בשיעור ריאלי של 2% בלבד. שיעור צמיחה זה נמוך בהרבה מאלה שנרשמו בארבע השנים הקודמות: 3.2% בשנה שעברה, 3% בשנת 2012, 4.2% בשנת 2011 ו־5.8% בשנת 2010 שהיתה שנת היציאה מהמשבר הגלובלי. בעשור האחרון נרשמה צמיחה נמוכה יותר (1.9%) רק ב־2009, שנת המשבר.

מכיוון ששיעור הגידול באוכלוסייה נע סביב רמה ממוצעת של 1.8%, הצמיחה לנפש צפויה להסתכם השנה בשיעור של 0.2%. התוצר של הסקטור העסקי, שהוא למעשה הנתון החשוב יותר בהקשר זה, צפוי לגדול השנה רק ב־1.6%, וגם כאן מדובר בירידה של ממש לעומת השנה שעברה, שבה צמח הסקטור העסקי בשיעור כפול של 3.4%.

מדינות ה־OECD עקפו את ישראל בקלות

בנושא הצמיחה האוצר אמנם יכול לטעון השנה לנסיבות מקלות, אבל כנגד זאת נרשמת לחובתו נקודת חובה מזווית אחרת. הנסיבות המקלות הן מבצע צוק איתן, שעל פי הערכות חטיבת המחקר של בנק ישראל יגרע השנה כ־0.4% מהתוצר. הקטע הפחות מחמיא בפרשה הוא שהאוצר אינו יכול לטעון שהצמיחה הנמוכה במיוחד נרשמת השנה בשל גורמים שמעבר לים.

המשק הישראלי הוא משק פתוח שמייצא כ־45% מתוצרתו. לכן כאשר המשקים בחו"ל נקלעים להאטה שפוגעת בביקושים, הדבר משפיע לרעה גם על רמת התוצר אצלנו. אבל מנתוני הלמ"ס מתברר כי בשנה שעברה המשק הישראלי צמח כאמור בשיעור של 3.2%, בעוד בקרב מדינות ה־OECD הסתכמה אז הצמיחה רק ב־1.3%, ואילו בגוש היורו נרשמה צמיחה שלילית של 0.4%. מאז היציאה מהמשבר הגלובלי, בשנים 2010–2013, צמח המשק הישראלי בשיעור כפול משיעור הצמיחה הממוצע במדינות ה־OECD. השנה עקפו אותנו המדינות החברות ב־OECD והן צפויות לצמוח בשיעור ממוצע של 2.2%, כאמור לעומת צמיחה של 2% בלבד אצלנו. המדינות בגוש היורו עברו מצמיחה שלילית בשנה שעברה לצמיחה של 1.2% הצפויה השנה, לעומת מגמה הפוכה בהתפתחות הצמיחה אצלנו.

גם בחינת ההתפתחויות הצפויות בתחום הצמיחה מכאן והלאה אינה מבשרת טובות. תחזיות דמוגרפיות מעודכנות של הלמ"ס מצביעות על ירידה בפוטנציאל הצמיחה של המשק בשנים הבאות. על פי תחזיות אלה, בשנים 2014–2019 תירשם ירידה משמעותית בשיעור הגידול של האוכלוסייה בגילי העבודה (25–64), והוא יסתכם ב־1.1% בלבד בממוצע שנתי. זאת לעומת קצב עלייה שנתי כמעט כפול, של 2.1%, שנרשם בעשורים האחרונים.

נוסף לכך, שיעור הגידול המצומצם הזה של האוכלוסייה בגילי העבודה לא יהיה שוויוני בין המגזרים השונים. קצב הגידול של אוכלוסיית החרדים והערבים יהיה מהיר ודרמטי הרבה יותר מזה של אוכלוסיית היהודים שאינם חרדים, שיסתכם בתקופה המדוברת רק ב־0.3% בממוצע לשנה. באוכלוסייה זו גם פריון העבודה וגם שיעור ההשתתפות בכוח העבודה גדולים יותר, ולכן שיעור הגידול הנמוך שיירשם בה יפגע גם הוא בפוטנציאל הצמיחה של המשק.

החדשות הרעות בנוגע לצמיחה בצריכה הפרטית

זה עדיין לא הכל. היצוא הישראלי, שהיה ללא ספק "קטר הצמיחה" של המשק בשנים קודמות, פשוט נעצר בשלוש השנים האחרונות. השנה צפוי כלל יצוא הסחורות והשירותים לקטון ב־0.5%, לעומת העליות הקלות שנרשמו בו בשנתיים הקודמות: 1.5% ב־2013 ו־0.9% ב־2012. זאת לעומת שיעורי גידול נאים שנרשמו ביצוא הישראלי בשנים קודמות: 6.5% בשנת 2011 ו־15.1% בשנת 2010. כמו במקרה של הצמיחה, חלק מהירידה שתירשם השנה ביצוא נובע מהפגיעה ביצוא שירותי תיירות כתוצאה ממבצע צוק איתן.

לעומת זאת, רמת הצריכה הפרטית צפויה לגדול השנה ב־3.3%, בדומה לשיעור הגידול שנרשם בה בשנה שעברה ואף גבוה מעט מזה שנרשם בשנת 2010. התפתחויות אלה מחזירות את הדיון במונח הכלכלי "צמיחה מוטת צריכה", שמתאר מצב שבו הצריכה הפרטית גדלה בקצב מהיר יותר מקצב הצמיחה. צמיחה מסוג זה משמחת הרבה פחות מצמיחה מוטת יצוא או השקעות, שמתוארת בספרות המקצועית כ"צמיחה בת־קיימא". הסיבה לכך היא שצדו השני של זינוק פתאומי בצריכה הפרטית הוא ירידה בלתי נמנעת בחסכונות. ובהנחה שחסכונות הציבור אינם אינסופיים, מדובר באירוע בעל אופי זמני בלבד.

הגרסה היצירתית של לפיד לנתונים: איזה גירעון נרשם ב־2013?

"בואו נשים רגע את הדברים בפרופורציות: כשנכנסתי לתפקידי כשר האוצר, מצאתי משק עם תחזית גירעון של יותר מ־5%" - כך אמר בשבוע שעבר שר האוצר יאיר לפיד במסיבת העיתונאים שבה הציג את עיקרי התקציב לשנה הבאה. לפיד חזר על הנתון הזה גם בישיבת הסיעה שלו אתמול, אך הוא מחייב הסבר, במיוחד על רקע התקציב שמציע לפיד כעת.

את תחזית הגירעון הקודרת שציטט לפיד השמיע בעבר פקיד מאגף התקציבים במשרדו, כדי לדרבן את חברי ועדת הכספים לאשר את העלאת יעד הגירעון לשנת 2013 מ־3% מהתוצר ל־4.65%.

אז מישהו מפקידי האוצר חשב שהגירעון ב־2013 יהיה יותר גדול מ־5%, וזה לדברי לפיד המשק שהוא מצא עם כניסתו לתפקיד לפני שנה וחצי. אבל מה שקובע באמת הן לא ההערכות, אלא המצב בפועל. ובפועל הסתכם הגירעון הממשלתי באותה שנה רק ב־3.15% מהתוצר.

בכסף הסתכם הגירעון בשנה הראשונה של לפיד כשר אוצר בכ־33 מיליארד שקל. גם השנה צפוי הגירעון התקציבי להסתכם בסדר גודל דומה. לשנת 2015 צופה האוצר גירעון מעט גדול יותר, של 3.4%. כל זה לא מנע מלפיד להצהיר באותה מסיבת עיתונאים ש"אם התקציב הקודם היה תקציב של משבר, התקציב הנוכחי הוא תקציב של תקווה והבטחה".