השד העדתי והצזיקי

המוזיקה היוונית היא הצומת שבו השד העדתי אוכל צזיקי בנחת. שלישיית גשר הירקון, זהר ארגוב, יהודה פוליקר ומושיק עפיה - כולם ניכסו לרפרטואר שלהם שירים יווניים מפורסמים וזכו להצלחות גדולות בעשורים שונים. מוזיקאים יוונים כמו אריס סאן וטריפונס נחשבו בשיאם לישראלים לכל דבר והתקבלו פה באהבה. זו אחת הסיבות שהחפלה של שלומי סרנגה כל כך מוצלחת - המוזיקה היוונית מצליחה להיות ניטרלית וחפה מפוליטיקה של זהויות, וסרנגה ולהקתו המופלאה מנצלים את האפשרויות הרבות שזה נותן להם.

לא צריך בובות

באיזה עוד מופע משתלבים בטבעיות אריק איינשטיין, זהר ארגוב, חוה אלברשטיין, עבד אל־חלים חאפז ונינה סימון? אז נכון, הביצוע ללהיט של האחרונה לא ישב כל כך טוב ברצף, אבל זה רק בגלל השילוב התמוה של האורח המיוחד, הבובה המזמרת רד אורבך מרד בנד. הביצוע ל"Don’t Let Me Be Misunderstood" לא היה רע, כמו ששיתוף הפעולה היה תמוה ולא התחבר כל כך נכון, וגרר לא מעט בהיות מהקהל שעד לפני רגע רקד. הקול של סרנגה יכול להחזיק את השיר לבדו, ואין צורך בהערות באנגלית בין המילים, כמנהג הבובה הסוררת.

שלומי סרנגה בהופעה. חף מפוליטיקה של זהויות | צילום: אוראל כהן

האירוח הקל הזה, לשני שירים בלבד, הגיע לקראת אמצע ההופעה, בערך עשרה שירים אחרי הפתיחה: קצת שירים אטיים, קצת שמח, פרחים שמתעופפים לכל עבר, קהל שקם מהוסס לרקוד ומיד מתיישב, ובעיקר להקה מצוינת וזמר עם קול גדול ומלא נוכחות. מהלהקה המצוינת בת שבעת הנגנים חשוב לציין את אורן ניקו הקלידן, שהפליא בצלילים מגוונים וכמה סולואים מהפנטים (במיוחד ב"דקריזמני זיתאס" ו"אסי תנאו פינוס"), ואת צפי שלמה, מוותיקי נגני הבוזוקי בארץ. מיד אחרי הדואט המוזר פינו סרנגה והבובה את הבמה והשאירו את הלהקה לנגן נעימת בוזוקי, ואפשרו לקהל לצאת להפסקת סיגריה.

ברגע שנשמעו הצלילים הראשונים של "חלום מתוק" הקהל נהר פנימה וכבר לא חזר לשבת. סרנגה צץ בין האנשים, לחץ ידיים, עלה על שולחנות וגם נתן לחלק מהנוכחים להצטרף לפזמון. הוא חצה את האולם לאורכו ולרוחבו, והגיע עד לשולחן העמוס שלידי, בפינת האולם, שבו אחד מחבריו חגג יום הולדת.

כלי האוכל פונו בזהירות מחשידה (מה עם המנהג המפורסם של שבירת הצלחות?), ובכל פינה באולם שאליה נדד סרנגה התלווה אליו דודו ניצני והדרבוקה, והשניים דאגו שכולם ישמחו וירקדו. כמיטב המסורת, סרנגה לא שכח לאחל מזל טוב, לחבק את האחיין הקרבי שיצא שבת ולפרגן לבעל המועדון שנתן לו את ההזדמנות הראשונה.

רד אורבך מרד בנד. שיתוף פעולה תמוה | צילום: ורד אדיר

עושה כבוד למלך

בתוך כל הערב רב התרבותי, שכלל גם ביצוע מרגש ל"האומנם" של חוה אלברשטיין ומחרוזות יווניות מקפיצות, השיא היה הביצוע ל"אלינור" של זהר ארגוב, באופן שהיה נאמן יותר למקור היווני של סטליוס קזנג'ידיס (יפארחו, yparxo). ענק - אין מילה אחרת לתאר את החיבור של הלהקה בתפארתה לקול העמוק של סרנגה, יחד עם החשמל שעבר בקהל בשיר הזה. מומלץ לחפש את השיר ברשת ולראות כמה קרוב סרנגה למקור.

בהמשך יספיק סרנגה לשים גם פוקוס קטן על אריס סאן, עוד אגדה יוונית עם השפעה גדולה על המוזיקה הישראלית, ולתת לגיטריסט משה אטיה לסלסל בחשמלית. בתום שעתיים של הופעה, כולל הפסקת הסיגריה באמצע, תם מסע השורשים היווני המוצלח.

רגעים שנזכור ביום שאחרי

1. הפתיחה העוצמתית להופעה עם "מיסרלו"

2. "אלינור"/"יפארחו" — ביצוע ענק, מצמרר, מושלם

3. היתה איזו בובה שקפצה לרגע, לא?