צילום: נמרוד גליקמן Gayas music photos
המירוץ לבמה העולמית
בעידן שבו חברות התקליטים הגדולות כמעט נעלמו והתחרות על השיווק גדלה, 48 אמנים ישראלים יופיעו מול 70 מנהלים ומפיקים מרחבי העולם בסוף השבוע, ויקוו לקבל הזמנה לאחד מפסטיבלי המוזיקה הגדולים
בפסטיבל פיוז'ן שבגרמניה, שנחשב לאחד הפסטיבלים האלטרנטיביים הגדולים באירופה, הופיעו הקיץ להקות מרחבי העולם. בין שלל השפות נשמעה גם לא מעט עברית, כמו בין חברי הלהקות אקולקטיב, איינג'לסי וטייני פינגרס מישראל, או רוקי בי, מיס רד ושרי בנדורה שהעתיקו את מגוריהם לברלין.
פסטיבל חשיפה בינלאומית שיתקיים בשני סופי השבוע הקרובים במועדונים הצוללת הצהובה בירושלים והאזור בתל אביב הוא מרכיב חשוב בתרחיש הזה. הפסטיבל מאגד הופעות קצרות (שואוקייסים) של 48 אמנים ישראלים (מתוך כ־600 שביקשו להשתתף) מול כ־70 נציגים של התעשייה בחו"ל.
ברשימת האמנים יש שמות מוכרים יותר, כמו מרינה מקסימיליאן, אסתר רדא, ועדת חריגים וקותימן, ומוכרים פחות, כמו עדי אולמסקי, A-wa ואונוגנה. בקרב אנשי התעשייה יגיעו נציגי חברות תקליטים ובוקינג ענקיות דוגמת Warner Music, The Agency Group ו־Pitch & Smith, וגם נציגי פסטיבלי הענק EXIT ,WOMEX, DOUR ועוד.
ניחוח ישראלי
אצ'ה בר, מנכ"ל מועדון הצוללת הצהובה, מספר שהפסטיבל נולד כבן חורג לפסטיבל דומה בתחום המחול. הוא התחיל ממוזיקת עולם וג'אז, שהם הסביבה הטבעית של בר, והתפתח בשנים האחרונות גם לרוק ואלקטרוני.
“בערך 70% מהמוזיקאים בחשיפה מקבלים הזמנות להופיע בחו"ל", אומר בר. "זה מדהים ולא מדהים, כי המוזיקה הישראלית בכל הסוגות האלה נחשבת למאוד איכותית. בג'אז יש מוזיקאים שמביאים את הניחוח הישראלי לנגינה שלהם וזה מדבר לאנשים בחו"ל. גם למוזיקה המזרחית היותר מקורית יש ביקוש. אני לא יודע איך ממש להסביר זאת. אני רואה את החבר'ה הצעירים ואת המוזיקה שהם שומעים ואת ההשפעות שלהם, ונוצר תמהיל שהוא פשוט יוצא דופן ומקורי".
זו מעין הסברה עבורך?
"חשוב לציין שבין הסברה לפסטיבל שלנו אין ולא כלום. אנחנו מתעסקים פה באמנות ובהפצתה, ובלהראות שאנחנו מדינה עם אמנות מיוחדת. לא צריך לערבב בין דיפלומטיה לאמנות. אני חושב שזה נותן אופק מסוים, מכיוון שהמדינה שלנו מאוד קטנה, ויש לך יכולת מוגבלת פה לכמות הופעות ופרנסה".
הלייבלים לא משווקים
כשאני אומר לבר שרוב הלהקות שמופיעות בחשיפה כבר הופיעו בפסטיבלים בחו"ל, הוא צוחק. "זה שאתה שומע על הרכבים שמופיעים בפסטיבלים כמו פרימוורה זה דבר אחד. לך תראה מול מי הם מופיעים וכמה כסף הם מוציאים מהכיס שלהם, ותקבל מציאות טיפה שונה".
אסתר רדא חזרה עכשיו מסיבוב הופעות גדול בארה"ב.
"נכון, זו התחלה, אבל היא עוד לא סטארית. היא לא כמו אבישי כהן. הוא אחת הדוגמאות הבודדות לאמן שמקיים קריירה בחו"ל ברמה גבוהה מאוד. כל השאר צריכים אותנו, אחרת לא היו פונים אלינו. הוועדה בוחרת לפי רמת האמנות, זה הכל. אנחנו לא בודקים תלושי משכורת. הימים של חברות התקליטים הגדולות חלפו מהעולם. לא כל הלייבלים נותנים לך את הפלטפורמה של שיווק, והרבה פעמים אף אחד לא מממן לך אולפן".
בסוף השבוע יתקיים בתל אביב גם פסטיבל טיון אין תל אביב, שמחזיק בקונספט דומה אך לא זהה. לדברי בר, הכפילות לא פוגעת בפטיבל חשיפה. "מה שהם עושים הוא יותר מכיוון של ועידת מוזיקה", הוא אומר. "האורחים שלנו לא מתבלבלים, אבל הקהל המקומי הולך להופעות שבא לו לראות, ואם הוא בא גם לפה וגם לשם - מה טוב. אני לא רואה בזה בעיה או תחרות".
ומה התוכניות לעתיד?
"יש לי פנטזיה להפוך את זה לפסטיבל בינלאומי עם הופעות של אמנים מחו"ל, מה שימשוך עוד מנהלי פסטיבלים".
יובל הרינג, חבר להקת ועדת חריגים, יודע היטב איך הדברים עובדים. הלהקה פרצה בשנתיים האחרונות וזכתה לסיקור חסר תקדים בתקשורת הבינלאומית.
גם אתם צריכים את הפסטיבל?
"זה לא עניין של 'צריכים'. רוב הדברים שאנחנו משיגים והאנשים שאנחנו פוגשים זה לא בשואוקייס, אלא בעבודת שטח. צריך לחקור איפה להקות מהסוג שלנו מופיעות בקליבלנד, בשיקגו, ולעבוד קשה במשך שנים. אם אתה מתמיד ואתה סביר, לא גרוע, זה מצטבר לכדי משהו. אנחנו צריכים להופיע בכל סיטואציה. בישראל אתה רוצה לנצל כל הזדמנות שיש לך".
ומה עם להקות שאין להן את הקילומטראז' הזה?
"עדיף לנסות ולהיכשל מאשר לא לנסות. אני חושב שלהקה צעירה צריכה מרץ, היא לא צריכה לבנות על משהו. יש המון אנשים עם מוזיקה טובה. מה שיבלוט זה היכולת ליצור באזז מכלום. נגיד הופעתי בפרימוורה. מה קורה אז? כלום. אני יכול להתפרק מחר. צריכה להיות קיימות לאמן כדי שתהיה המשכיות. הפסטיבל הוא לא פתרון לכלום. זה 'פיפס' קטן מתוך ים דברים שאתה עושה למען הלהקה".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה