המאבק על שכר המינימום נפתח עכשיו בשל החשש מבחירות

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הכריז אתמול על סכסוך עבודה כללי במשק במסגרת המאבק להעלאת שכר המינימום ל־5,300 שקל בחודש - 1,000 שקל יותר מהמצב כיום. ההכרזה תאפשר להסתדרות להתחיל בעוד שבועיים בעיצומים בכל המקומות שבהם יש לה ועדים, כלומר בכל המגזר הציבורי - משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות, בתי חולים, נתב"ג, אוניברסיטאות ועוד - ובחלק מהמגזר הפרטי, למשל בבנקים, חלק מחברות הסלולר, חלק מחברות הביטוח, תחנות הדלק ועוד. אל הסכסוך הצטרפה הסתדרות המורים וגם היא תוכל לנקוט עיצומים בעוד שבועיים, בעיקר בגנים ובבתי הספר היסודיים.

ניסנקורן ציין שתי עילות נוספות להכרזה על סכסוך. האחת היא להעביר להעסקה ישירה עובדי קבלן המועסקים בעבודות שהן ליבת שירות המדינה, כמו אחיות בתי ספר, עובדים סוציאליים ומורים; השנייה היא החלת הסכם העסקה של בעלי המוגבלויות במגזר הציבורי - הסכם הקובע כי בתוך שנתיים על כל מקום עבודה לדאוג שלפחות 3% מעובדיו יהיו בעלי מוגבלויות.

יו"ר ההסתדרות מכריז על סכסוך עבודה כללי, אתמול | צילום: אוראל כהן

"כלכליסט" ממפה את השאלות המרכזיות שעולות מהמאבק החדש של ניסנקורן, שעתיד ככל הנראה ללוות את המשק הישראלי בתקופה הקרובה.

למה דווקא 5,300 שקל?

הכיוון שאליו חותר ניסנקורן הוא להבטיח שמשפחה שבה הורה אחד עובד במשרה מלאה והשני בחצי משרה לא תחיה מתחת לקו העוני. משפחה כזו עם שלושה ילדים עומדת מול קו עוני של 8,894 שקל בחודש (קו העוני ל־2012, שהוא האחרון שידוע, בתוספת הנחת גידול של 5%). שכר מינימום של 5,300 שקל בחודש למשרה מלאה לאחר ניכוי דמי ביטוח לאומי ומס בריאות (אין מס הכנסה ברמות הכנסה כאלה) ובתוספת קצבת ילדים יביא אותה ל־91% מההכנסה בקו העוני (8,093 שקל), לעומת 75% (6,670 שקל) כיום. משפחה עם שני ילדים תעלה ל־105% מקו העוני, לעומת 86% כיום.

לחישוב הזה צריך להכניס שני פרמטרים של אי־ודאות. האחד הוא משך הפריסה של העלאת שכר המינימום - ברור שאי אפשר להעלות שכר ב־1,000 שקל באופן מיידי ודרושות כמה פעימות לשם כך, אולי אפילו על פני כמה שנים. אם כך, גם קו העוני יעלה בכל שנה ושכר המינימום שיידרש כדי להתקרב אליו יעלה גם הוא. הפרמטר השני הוא השאלה אם מדובר בהצעה לצורך משא ומתן או בכוונה אמיתית של ניסנקורן לסמן את המספר הזה כיעד להשגה בשנה הקרובה.

למה ההסתדרות פתחה במאבק דווקא עכשיו?

ניסנקורן עומד מול לוח זמנים פוליטי לא ברור, ומאחוריו לחץ - גם בבית ההסתדרות וגם מחוצה לו - לנקוט מהלך גדול מול המדינה. באופק ישנן אי־הוודאות לגבי עתידה של הממשלה ואפשרות ההליכה לבחירות לנוכח המחלוקות הקשות בקואליציה. אם אכן יוכרז על בחירות, והנושא המרכזי בהן יהיה מדיני־ביטחוני, לא יהיה תזמון גרוע יותר למאבק על העלאת שכר המינימום. אם לא עכשיו, אז בקרוב עשוי להיות מאוחר מדי.

ניסנקורן גם להוט להוכיח שההסתדרות בראשותו תהיה לא פחות חזקה מזו שהיתה בזמן קודמו עופר עיני. הוא כבר ספג כמה מהלומות מהמדינה כמו הקמת נמלי הים הפרטיים, סגירת רשות השידור ולאחרונה הנפקת נתחים מהחברות הממשלתיות. כל אלה היו צעדים חד־צדדיים של המדינה שההסתדרות ניסתה למנוע ונכשלה.

נוסף על כך, שורת חברי כנסת כבר הניחו לפני כחמישה חודשים הצעת חוק להעלאת שכר המינימום ל־30 שקל לשעה או 5,580 שקל לחודש למשרה מלאה (ברוטו), ובמקביל מתקיים קמפיין של פעילים חברתיים בנושא. כשזו התמונה, ניסנקורן לא יכול להרשות לעצמו להישאר בחוץ, שכן מאבק חברתי שכזה יכול בהחלט למצב אותו כמוביל התנועה החברתית החשובה בישראל.

למרות הכל לא צריך לזלזל בפן האידיאולוגי שלו. הוא באמת מאמין בהעלאת שכר המינימום, בהעסקה ישירה של עובדי קבלן במגזר הציבורי ובהנגשת מקומות עבודה לבעלי מוגבלויות. גם אם התזמון ואופן המאבק מלווים בשיקולים טקטיים, המהות עצמה אמיתית.

האם המעסיקים במגזר הפרטי יסכימו להעלאת שכר המינימום?

צביקה אורן, יו"ר נשיאות הארגונים העסקיים, חושב שאין מקום להעלאה גורפת של שכר המינימום, ובוודאי המעסיקים לא צריכים להסכים לה ללא תמורה הולמת. אחת הדרישות שלו היא שהעלאה שכזו תיקבע לפי ותק - לדוגמה, ששכר המינימום החדש יחול על מי שנמצא במקום עבודה יותר משנה.

הבעיה, אומרים בהסתדרות, היא שאי אפשר להבטיח שאותו מעסיק לא יפטר עובד כדי לא לשלם לו את שכר המינימום החדש. אותם מעסיקים בדיוק הסבירו בעבר לניסנקורן כי הוא צריך לוותר על סעיף בהסכם אחר, זה של עובדי הניקיון, שלפיו עובד בעל ותק של יותר מתשעה חודשים יעבור להעסקה ישירה.

דרישה אחרת של אורן היא לקבל בתמורה את הסכמת ההסתדרות לשינוי חוק שעות עבודה ומנוחה, כך שתשלום השעות הנוספות יחושב על בסיס חודשי ולא יומי, כלומר שהשעות הנוספות ייספרו לאחר השעה ה־186 בכל חודש. בהסתדרות מתנגדים בתוקף לשינוי כזה.

האם לפיד ובנט יסכימו להעלאת שכר המינימום?

שר האוצר ושר הכלכלה אמרו שהם בעד העלאת שכר המינימום, אבל במשורה. ניסנקורן הריח הזדמנות והכריז על סכסוך עבודה בעילה כי תוספת של 200 שקל, כפי שמציע לפיד, אינה מספקת.

גם לפיד וגם בנט חוששים כי העלאה דרמטית של שכר המינימום תוביל להגדלה דרמטית של העלויות שמשלמים המעסיקים, גם אלה שמשלמים שכר גבוה יותר, מתוך הנחה כי העלאת שכר בדרגים הנמוכים גוררת דרישות להעלאת שכר בדרגים הגבוהים יותר. מעסיקים אלה לא ירצו לגייס עובדים חדשים ואולי אף יפטרו עובדים קיימים. בנט דורש כי במקביל להעלאת שכר המינימום תוכן תוכנית לסיוע לעסקים קטנים ובינוניים, שגם היא דורשת תקציב מיוחד.

איך העלאת שכר המינימום תשפיע על האבטלה, העוני והשכר של כל השאר?

האמת היא שאי אפשר לדעת. אין מחקר ברור שיודע לבודד את ההשפעה של העלאות שכר המינימום שהיו בעבר על פרמטרים כמו אבטלה, עוני, אי־שוויון והשכר הממוצע והחציוני במשק.

עם זאת, מה שככל הנראה ברור הוא שהעלאה מתונה של שכר המינימום בעת שהמשק לא במיתון לא צפויה להוביל לגידול באבטלה. כך היה בהעלאת שכר המינימום החודשי מ־3,890 שקל ב־2011 ל־4,300 שקל ב־2012. מאז שיעור האבטלה במגמת ירידה ומספר המשרות בענפים שלכאורה היו צריכים להיפגע בעלייה. ומה יקרה במשק שכן מצוי במיתון? זו שאלה שאין עליה תשובה ברורה. אותו הדבר באשר לשינויים בפערי ההכנסות, שנותרו יציבים בשנים האחרונות, ככל הנראה גם בשל העלאת שכר המינימום, ובאשר לשיעורי העוני.