אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
איך נכתוב במאה ה־21? צילום: שאטרסטוק

איך נכתוב במאה ה־21?

ולמה הדקדוק הוא הדבר הכי שולי בפיתוח סגנון

20.11.2014, 08:45 | שיזף רפאלי

קראתי שתי ספרים גם.

צרם לכם, המשפט הקודם? מתחשק לכם לתקן אותו בעיפרון או לשלוח מסר נוזף לכותב ולמגיה? להגנתי אומר שתוכנת תיקון השגיאות במחשב שלי לא התריעה על שום טעות. לא ברור שיש קונצנזוס על חוקי הדקדוק או על מידת הקנאות שבה ראוי להיצמד אליהם. יש אפילו מי שיזדרזו להגן על זכותי לכתוב ולדבר כך, בשפת רחוב. יתרה מכך: בדקתי עם עשרה אנשים שונים, וכולם הבינו את משמעות המשפט. אז מה הוביל לצרימה? ועד כמה היא חמורה?

פרופ פרופ' סטיבן פינקר פרופ

יש כמה תפיסות שונות למהי שפה נכונה ותקינה, ורבים שמתנדבים לתקן את זולתם בדיבור, ובעיקר בסגנון הכתיבה. אלפי שעות מוקדשות לכך במרוצת שנות חינוך החובה. אבל סגנון כתיבה, איכותה והדקדוק והתחביר ממשיכים להיות נקודת תורפה אצל רבים. כושר ביטוי הוא אחד הכישורים היותר בעייתיים. לא ברור איך מלמדים את זה, אבל ברור שזה דבר שצריך ללמוד. רבים טוענים שכל עוד הקהל מבין אין צורך בתיקון הדובר או הכותב. אחרים מתרעמים על הקפדנות הכפייתית והטהרנית שמאפיינת את חובבי העיסוק בשפה נכונה. אלה מאיתנו שעדיין נושאים צלקות משינון לוחות הפעלים והשמות מימי בית הספר מוצאים עצמם דואבים שוב בבואם ללמוד שפה זרה. וכך קורה לא פעם שדווקא האנשים שיש להם הכי הרבה מה לומר, האנשים שראו והבינו יותר, הם גם העילגים ביותר בכתיבתם.

הבלשן והפסיכולוג פרופ' סטיבן פינקר הוא דוגמה לאדם אחד שגם יש לו מה לומר וגם יודע איך לומר זאת. פינקר מבלה דרך קבע ברשימות רבי־המכר העולמיים, וכבר הוזכר במדור זה. ספרו החדש נקרא "The Sense of Style", ובתרגום חופשי לשמו המלא: "היגיון הסגנון: מדריך לאדם החושב לכתיבה במאה ה־21". שם הספר מרמז בכוונה לשמו של המדריך הקלאסי לכתיבה באנגלית "The Elements of Style" ("יסודות הסגנון") של המרצה לדקדוק וויליאם סטראנק והעיתונאי וסופר הילדים א"ב ווייט. הספר, שמכונה בעגת הכותבים "סטראנק אנד ווייט", נחשב במשך שנים לכתבי הקודש של אנשים כותבים. אני כסטודנט התבקשתי לקרוא אותו, וכמרצה אני מבקש זאת מתלמידיי. גם כיום, כמעט מאה שנה מאז פרסום הספר, חסידיו הרבים טוענים שעוד לא קם לו יורש.

ספרו של פינקר אולי לא מבקש לרשת את הקלאסיקה מראשית המאה ה־20, אבל הוא בהחלט נכתב למאה שלנו. חלק הארי שלו עוסק בדקדוק ולשון, ומוקדש בעיקר לסובלנות. הוא ממחיש, גם בדוגמאות ובסגנון משוחח וגם בהצעות "עשה" ו"אל תעשה", כלל מוביל בכתיבה טובה: המוקד אינו כללי תחביר מקודשים או לפיד לשונאי שיש לשאת, אלא הקורא. בדיוק כפי שלמען הקורא יש לפשט שפה מקצועית ומושגים טכניים סבוכים, כך מותר למענו גם לחרוג מציוויים מילוניים. אם רוב ספרי הסגנון מלמדים את הכללים הנפוצים ואז מתירים: "לשבור את הכללים אחרי ששולטים בהם" - פינקר מביא עצות והדרכה מעשית לשבירת המוסכמויות והיציאה מהכלל.

כבר בפרק הראשון פינקר מצטט פסקת פתיחה מספר של ריצ'רד דוקינס ופסקת פתיחה מתוך ספר שכתבה אשתו של פינקר, שתיהן פסקאות שובות לב שמבטיחות מסע קסום בהמשך. הנכונות לנטוש כללים נוקשים ולהחליפם במשחקיות יצירתית היא הכלל החדש לכתיבה במאה ה־21. גם מי שלא כותב אנגלית ישפר בזכות הספר הזה את כתיבתו בכל שפה.

ומה שנשאר קבוע מאז סטראנק ווייט ועד פינקר הוא החשיבות של המאמץ מצד הכותב, למען ההבנה וההנאה של הקורא. מאמץ הוא הסוד של כתיבה טובה. לא כישרון מולד, ולא היצמדות קנאית לשתיים או שלושה כללי דקדוק.

תגיות

20 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

20.
עברית היא שפה קומפקטית במיוחד
בניגוד לשפות הלטיניות העברית רוב אותיות התנועה חסרות וההנחה היא שהקורא עבר מסלול ארוך של אימון בקריאה מנוקדת וידע לנחש על פי משמעות המשפט. אי הקפדה על כתיב נכון עלולה בקלות לשנות משמעות משפטי מפתח ולהקשות על הבנת הכתוב. לעיתים אני מוצא עצמי חוזר וקורא משפט מספר פעמים עד שאני מפענח מה היא שגיאת הכתיבה הסבירה שגורמת למשפט להיות הגיוני. ברור שהשפה עוברת תהליך אבולוציוני והקורא הממוצע ״מתקדם״ עם השפה. אבל עלגות לשונית אין לה ולא כלום עם תהליכי האבולוציה הנ״ל.
דן  |  23.11.14
18.
לי זה צורם באוזן - אם אומרים שתיים במקום שניים או אחד במקום אחת
וכך הולכת השפה לאיבוד וחלק גדול מאוד מזה הוא בגלל כותבים למיניהם/ן ובגלל שדרים שלא שומרים על עברית נכונה וכיוצא באלה עיתונים מגזינים וסתם כתיבה מקושקשת בכל הכתבה הזו עד כמה שריפרפתי בה אין תשובה כלל - לא מבין מדוע ולכן רק ריפרפתי ולא קראתי אותה בעיון ולכן היא מיותרת וסתמית
hawk  |  22.11.14
17.
מה שאנשים לא מבינים! = השפה היא התהליך האבולוציוני בהתגלמותו בקצבים מהירים.
המהות שלה זה להשתנות באופן תמידי. מי שמנסה להיאבק ולהתעקש על כללים קבועים הוא גם דיקטטור וגם טיפש שנלחם בקרב מאסף אבוד מראש. כל אדם שהוא בעולם יכול לראות לנגד עיניו את השפה שלו משתנה. מי שהיה ילד פה בשנות החמישים יודע שהשפה העברית היתה ארכאית ותלושה מהמציאות עם הטעמות מוזרות. וכמובן בשנות השבעים היא השתנתה וכך גם בשנות השמונים והתשעים. בעוד חצי דור אף אחד לא ידע מזה סבתא. כולם ידברו על סבתוש ושאר חנטרישים שמעצבנים אותנו הדור הישן. מי שהיה פוגש את העברית לפני 2000 שנה גם לא היה מבין מילה. מי שהכיר את האנגלית של לפני 400 שנה גם היה מבין שהכל משתנה והכל זורם והכל תלוי תרבות מקומית בלבד. זו המהות האנושית וזו המהות של היקום: הכל משתנה כל הזמן ובכל רגע. ואם ה"יוזרים" משתנים, בוודאי גם השפה שבה הם משתמשים. יוזרים זו מילה עברית חדשה שעל אפה ועל חרונה של האקדמיה מטעם עצמה תיכנס לעברית כמו עוד מילים רבות. מעבר לכך מתרחש לנגד עינינו תהליך מדהים של גלובליזציה ושל מושגים חדשים ושל עולם חדש שמידפק על דלתנו. עולם טכנולוגי שייתר שפות שלמות ותרבויות שלמות. וטוב שכך! השמרנים והקופאים על השמרים יעבור מן העולם והדור הבא הבא כבר לא ידע על מה צריך להילחם ועל מה ואת מה צריך לשמר. זו דרכו של עולם. ואין כוח שבעולם שילחם בתופעה הזו: א ב ו ל ו צ י ה !
ד"ר לחוקי תנועה.  |  22.11.14
לכל התגובות