פרטיות? למשתמשים? מה פתאום?

מה? לא, אנחנו לא עונים על שאלות כאלה

 

כולנו מכירים היטב את החשש מכך שממשלות יעשו במידע שלכם מה שהן רוצות, כולל שימוש פלילי – למשל, למטרות סחיטה. טיעון מרכזי כנגד המאגר הביומטרי, למשל, הוא שקל יהיה לשחד את אחד העובדים כדי לקבל גישה למידע. אבל כיום, המחזיקות העיקריות במידע הן לא הממשלות, אלא חברות פרטיות. גוגל ופייסבוק כנראה יודעות עליכן יותר ממה שיודעת עליכם הממשלה. מה שמעלה את השאלה - איזו מדיניות הן מפעילות על מנת להגן עליכם?

המגזין המקוון באזפיד נכווה לאחרונה: חברת אובר השתמשה במידע פרטי של "עיתונאית" מטעם באזפיד כדי לעקוב אחריה. אובר מצידם טענו שהם עקבו אחריה "כי היא איחרה לפגישה". עכשיו כבר ידוע שאובר עשה את זה ללא מעט אנשים.

אז בתגובה, באזפיד שלח שאלון בנושא פרטיות ל-29 חברות הייטק, עם שאלות כגון: מי יכול לגשת למידע הפרטי של הגולשים? אילו הרשאות הוא צריך כדי לגשת אליו? האם למנכ"ל החברה יש גישה יוצאת דופן למידע? מה ההשלכות במידה ועובד ימצא משתמש במידע ללא הסכמה? איך עוקבת החברה אחרי הגישה של עובדיה למידע? האם החברה כבר הפעילה סנקציות כנגד עובדים שעשו שימוש כזה?

התשובה? בעיקר דממה. מתוך 29 החברות, רק 13 בחרו לענות. מתוכן, שלוש בחרו ב"אין תגובה." בין החברות שלא טרחו לענות אפשר למצוא את ווטסאפ, פנדורה, ווייז, טינדר, ופורסקוור. רוב האחרות שלחו מלל ריק. רק שתיים ענו בצורה מלאה, Lyft ו-Hipchat.  

לידיעתכם. כשתבוא שערוריית הפרטיות הבאה ויסתבר שאיזה עובד השלים הכנסה על ידי מכירת המידע שלכם, אל תגידו לא ידענו. 

מסר: אכפת לנו

לג'ורג' בוש האב אירעה תקלה מביכה במהלך העימות בבחירות לנשיאות ב-1988: המצלמה תפסה את אחד הקלפים שהוא החזיק, שהכילו את המסרים שעליו להעביר בעימות. המילים היו "המסר: אכפת לי." הוא ניצח בכל זאת, אבל נאלץ להשתמש בתרגילים מכוערים במיוחד. האמת, כנראה הוא היה משתמש בהם בכל מקרה.

עכשיו, אחרי שנים שבהם פייסבוק הפכה את התוכן שלכם לכסף, גם היא רוצה שתאמינו שאכפת לה. לפני כמה ימים היא הלכה לבית המשפט כדי למנוע שימוש במידע של עשרות משתמשים שהועבר לממשלה בצו, ושבו לא נעשה שימוש עד כה. עכשיו מודיעה החברה שיש לה "צוות אמפתיה."

מה? ובכן, זה צוות שתפקידו להבהיר לעובדי פייסבוק שהמידע שם בחוץ שייך לאנשים אמיתיים, לא לאוסף נתונים מהלך. ההצלחה עד כה צנועה למדי. בצוות מתעקשים לקרוא למשתמשים "אנשים", כדי להבהיר לעובדים שהם, ובכן, אנשים.

אני מניח שזה סוג של התקדמות מצד חברה בעמק הסיליקון - אשכרה להכיר בכך שהמשתמשים שלה הם בני אדם. עם זאת, נראה שהמטרה העיקרית של הצוות היא להסביר למפרסמים של פייסבוק שהמשתמשים הם בני אדם, ואיך אפשר לפנות אליהם. או, במילים אחרות, לבצע בהם מניפולציה מוצלחת יותר.

לא, לא, אתה חייב להסוות את זה!

Valve, החברה שמפעילה את פלטפורמת המשחקים הפופולרית Steam, קיבלה החלטה חריגה עבורה לפני מספר ימים: היא אסרה על הפצת המשחק Hatred ("שנאה") מאתר בדיקת המשחקים שלה, Steam Greenlight. יוצרי המשחק, שבעבר נקשרו גם לגורמים פאשיסטיים וניו-נאצים, הודיעו שהם מקבלים את ההחלטה "בהבנה."

בהייטרד, הגיבור הוא גבר אלים וחמוש שרוצח שלל דמויות בכל מיני דרכים יצירתיות. אם לשפוט על פי הטיזר, הוא יורה בהם מרחוק בנשק אוטומטי, דוחף אקדח לפה שלהם ולוחץ על ההדק, ופה ושם שוחט אותם בסכין. עבדכם הנאמן משחק במשחק זומבים מוצלח, State of Decay, שבו הוא יורה בזומבים מרחוק, קוצץ אותם עם גרזן, מתגנב מאחוריהם בחשאי ומנפץ את גולגולתם אלי סלע, מצית אותם באמצעות שלל סוגים של בקבוקי מולוטוב,ובמקרים קיצוניים מוריד עליהם הרעשה ארטילרית.

אבל את Stage of Decay ל-Valve אין בעיה למכור בסטים, למרות ששם דווקא יש דמות שמזכירה לנו שזומבים הם אנשים לשעבר. Valve מוכרת גם משחקים שמאפשרים לנו להרוג אנשים חיים, כל זמן שיש תירוץ מתאים: הם עשויים ללבוש את המדים הלא נכונים, או להיות יריבים של הקבוצה שלכם, או סתם להפוך למטרות כי מישהו עם קול סמכותי אמר, ואנחנו הרי מחונכים לציית לסמכות.

לא מעט גורמים מתחילים ללחוש שהסיבה שהייטרד נפסל, ולפני כן גם זכה לקיטונות של ביקורת בתעשייה, היא דווקא כי הוא במפורש משליך את כל התירוצים שמשחקים משתמשים בהם בדרך כלל על מנת להצדיק רצח פיקסלים סיטונאי. לא, האנשים שאתה הורג הם לא חיילים נאצים, לא מדענים של סטאלין, לא טרוריסטים או לוחמי חופש מהזן שלא רצוי למשטר, והם אפילו לא מפלצות דמויות אדם כגון זומבים, ערפדים או אורקים. הם סתם אנשים רגילים מן הישוב.

כן, היו משחקים שאיפשרו את זה גם קודם, כמו Grand Theft Auto לשלל גרסותיו, אבל בהם לפחות הייתה עלילה. שיחקת דמות כלשהי שהיה צל של רציונליזציה מעוותת לפעולותיה. כאן, שוב אם לשפוט על פי הטיזר, אתה משחק דמות אלמונית. "השם שלי לא חשוב," אומרת הדמות, "ההיסטוריה שלי לא חשובה. אני הולך להרוג ואני הולך למות."

זו אלימות נטולת רציונליזציה, מופעלת כלפי סתם אנשים; וזה, כמסתבר, משהו שהתרבות המערבית לא יכולה לעכל. אין לנו בעיה לשחק רוצחים, אנחנו אפילו מתאווים לשחק כאלה – אבל אנחנו צריכים סיבה. אנחנו, אחרי הכל, צריכים להתייצב בסוף מול המראה. את קו הקריפיות הזה הייטרד חוצה, ולכן הוא נפסל. אבל הפסילה שלו צריכה לגרום לנו להרהר טוב-טוב במה אנחנו דווקא כן מוכנים לקבל.

קצרצרים

1. עוד יום, עוד עבריינות פרטיות של גוגל: רשות הפרטיות של הולנד הודיעה שאם גוגל לא תשנה את הדרך שבה היא אוספת את מידע המשתמשים עד פברואר, היא תהיה צפויה לקנס של כ-18 מיליון דולר. חקירה של הרגולטור מצאה לפני יותר משנה שגוגל מפרה את חוקי הפרטיות של הולנד. הסכום אולי נשמע גבוה, אבל מבחינת גוגל אלה בוטנים. היא בשמחה תשלם כדי שתוכל להמשיך ולהפר את הפרטיות של תושבי הולנד: זה מכניס לה הרבה יותר. עכשיו, אם נתחיל לדבר על קנסות שהם אחוזים מההכנסות השנתיות – נאמר, 18% מההכנסות של גוגל כקנס כל שנה עד שהיא תשנה את התנהלותה – אז יש על מה לדבר.

 

2. אובר, הנבל התורן של עולם הטכנולוגיה, עוד לא קלטה שהתקשורת מסתכלת עליה ושכל מהלך בזיוני שהיא עושה ימשוך כותרות. אתמול, בעת משבר בני הערובה בסידני, הזדרזה החברה לעשות קצת זלוטס מהפיגוע והעלתה את המחירים שלה פי ארבע, במסגרת התרגיל המכונה surge pricing, המאפשר לה להעלות את המחירים בזמן ביקוש. התוצאה היתה תקשורתית ארסית, ובאובר מיהרו לפרסם איזו התנצלות שקרית ולהבטיח להחזיר את הכסף.

3. לפני כמה חודשים בספרד העבירו חוק שקובע שגוגל תצטרך לשלם תגמולים למו"לים הספרדים בכל פעם שהיא מצטטת ידיעה בגוגל ניוז, כי המו"לים ציינו שהציטוט בעצם מאפשר לקורא המזדרז לדלג על הידיעה עצמה. בתגובה, גוגל הודיעה שתסגור את השירות בספרד. עכשיו המו"לים רוצים למנוע מגוגל לסגור את השירות, בטענה שזה יפגע בהם. עם כל הכבוד, אי אפשר להחזיק את החבל הזה בשתי קצותיו. אבל יש למו"לים הספרדים טענה חזקה אחרת: שגוגל מתכוונת למחוק אותם כסנקציה מהאינדקס הכללי שלה, לא רק מגוגל ניוז. זה בדיוק אותו התרגיל שעשתה גוגל כשבבלגיה התקבלה פסיקה דומה. ספק אם יש הוכחה טובה יותר לשימוש לרעה שגוגל עושה בכוחה.

4. רוב משחקי המחשב הצבאיים של השנים האחרונות התרגלו להציג ערבים או מוסלמים כאויבים. כעת מגיע משחק שרוצה להפוך את הנראטיב. הדמות הראשית במשחק היא רמזי, נער פלסטיני שמתעמת עם חיילים, מתנחלים ובוני מאחזים. יוצרי המשחק מציינים שרמזי נאבק רק בהתנחלויות שהוגדרו על ידי החוק הבינלאומי כבלתי חוקיות, אבל ניתן להניח שהוא עדיין יעורר מהומה.