שלום לך ארץ תיכונה

שני עשורים חלפו מאז שבמאי צעיר ומזוקן מוולינגטון, ניו זילנד השתעשע במחשבה לעבד לקולנוע את הספרים שכתב ג'ון רונלד רעואל טולקין 40 שנה קודם לכן על מלחמות החופש של הארץ התיכונה, בכיכובם של הוביטים אמיצים, קוסמים אדירים, גמדים זועפים, אורקים מרושעים, בני לילית אצילים וטבעת איומה אחת. שישה סרטים, 19 שעות ו־30 דקות אחר כך השלים החודש פיטר ג'קסון את הפרויקט המרהיב שלו, מפעל חיים שכולו שיר אהבה לעולם המופלא של טולקין.

לכן "קרב חמשת הצבאות" הוא מאורע קולנועי גדול הרבה יותר מסך 150 דקותיו. הוא החלק האחרון בפאזל שג'קסון הרכיב ב־15 השנה האחרונות, שהתחיל עם "אחוות הטבעת" ומסתיים עכשיו.

בין טוב לרע

"קרב חמשת הצבאות" מתמקד בקרב האחרון של בילבו באגינס, אשר לאחר הבסת הדרקון סמוג בסצנת הפתיחה המרשימה, צרותיו רק מתחילות. בסרט ינסה בילבו לשכנע את בני האדם, הגמדים ובני הלילית להתאחד נגד כוחות האופל. זה לא יהיה פשוט, אבל לקראת הסוף קיים סיכוי שהוא אפילו יצליח. "קרב חמשת הצבאות", בניגוד לסרטים האחרים, מתמקד יותר בסגירת קצוות בעלילה, מה שיקשה על הצפייה בו למי שאינו בקיא בעלילות הארץ התיכונה.

עכשיו, בתום כל הסרטים, בקרוב יגיעו גם המארזים המהודרים, וזה לא הכל: בימים אלה ג'קסון עומל על חיבורם הסופי של החלקים לכדי יצירה אחת שתימשך כמעט יממה שלמה. יממה שגם בעוד מאות שנים תוכל ללמד את נכדי נכדינו על הכישרון האדיר שהסתובב כאן בראשית המאה ה־21.

הם יקבלו בה שיעור על במאי שלא ויתר על דרכו האמנותית, שהתעקש על סצנות ארוכות ואטיות ולא נכנע לדרישות האולפנים לקצר אותן, במאי שמלבד לבדר הקפיד גם להראות את הדרך המתפתלת בין טוב ורע — עד כמה קשה הבחירה בטוב ועד כמה קלה ההידרדרות לרע.

הם יצפו באגדה יפהפייה שמספרת על כוחה של חברות ועל אהבת אמת, שכמה שלא תברח ממנה תמיד תתייצב מולך ותדרוש ממך לממש אותה, על אלה ששיכרון הכוח הכניע את רוחם, ועל הכסף שמשחית נפשות ומעלים כל זכר לצלם אנוש. ובעיקר הם יצפו בשני גיבורים קטנים, בילבו ופרודו באגינס, שכמו כל הוביט מצוי רק רצו להתבטל, אבל נאלצו לעזוב את הפלך האהוב עליהם למסע לעבר הלא נודע, שרק סיומו המוצלח יאפשר לנכדיהם להתבטל ללא דאגה מזעמו הנורא של סאורון.

היא הביאה לנו גם את גדול המכשפים, בן האלים שנשלח להציל את הארץ התיכונה, גנדאלף האפור, בגילומו של איאן מק'קלן. גנדאלף של מק'קלן הוא התגשמות החזון של טולקין, ונוכחותו מעניקה לכל ששת הסרטים עוגן עצום ממדים להישען עליו ולהתבשם מניחוחות מקטרתו.

המורשת נשמרת

 

המסר של טולקין, שהמלחמה היחידה שראוי להילחם עבורה היא מלחמה עבור השלום, נכון היום יותר מתמיד. גם בלי הבחור המזוקן מוולינגטון, יש להניח, המורשת של טולקין היתה נשמרת. אפשר גם לשער שאם הסופר הבריטי, שמת לפני 40 שנה, היה עדיין איתנו, הוא היה הראשון להודות שאין ראוי מג'קסון לשלוף את הדמויות שלו מדפי הספר, להעניק להן חיים ולהפוך אותן לחלק בלתי נפרד מהסיפור.

וזה בדיוק מה שהוא עשה. ממש כמו בילבו ופרודו גיבוריו, ג'קסון יצא למסע הזה באהבה אינסופית, במקצועיות מרשימה ובווירטואוזיות מרגשת. בסוף המסע הזה שמור לו כבר עכשיו מקום של כבוד בדפי ההיסטוריה, לצדו של טולקין. מהיום נזכור אותם יחד, שני אמנים מרגשים עם הבטחה נצחית לכל אדם: קראו את הספרים וצפו בסרטים. הם יעניקו לכם שעות של אושר, יספקו לכם חוויה השמורה רק ליצירות אמנות גדולות, ואולי אפילו יהפכו אתכם לאנשים טובים יותר.

 

דברים שאולי לא ידעתם

 

1. השחקנים שגילמו את תשעת החברים ב"אחוות הטבעת" חגגו את סיום הצילומים של טרילוגיית "שר הטבעות" בקעקוע הספרה 9.

2. התקציב של ששת הסרטים ביחד היה יותר ממיליארד דולר. עד היום הם הכניסו יותר מ־4 מיליארד דולר.

3. שבוע לפני הבכורה של "קרב חמשת הצבאות" הוסיף ג'קסון לסרט את השוט האחרון: שמונה שניות של אנימציה ממוחשבת שבהן מביט הדרקון סמוג על העיר שהחריב.