למה צריך רכב כדי ללכת לסרט

לפני כשבוע התבשרנו כי עד שנת 2018 צפויים להיבנות עוד 120 אלף מ"ר של קניונים ומרכזי מסחר חדשים בתל אביב, וזאת למרות הערכתה של חברת הייעוץ "צ'מנסקי בן שחר", כי המהלך יוביל לרוויה בתחום וייפגע בפדיון מרכזי המסחר הקיימים. רווחיותם של בעלי הקניונים והרשתות היא כמובן נושא אליו יש להתייחס בכובד ראש, אולם למען האמת יש עוד כמה סיבות, טובות וחשובות אפילו יותר, לדחות על הסף את התוכנית, והן קשורות ישירות לצמד המילים – עירוב שימושים.

מאחורי צמד המילים "עירוב שימושים" עומדת תפיסה תכנונית המאפשרת, פשוטו כמשמעו, לשלב שימושים שונים, כגון: מגורים, מסחר, תעשייה, חינוך, תרבות, פנאי ועוד, באותו אזור ולעיתים קרובות אף באותו בניין.

ברוב הערים הגדולות ניתן למצוא רחובות המהווים דוגמא ומופת לעירוב שימושים שכזה, בדרך כלל באזור הלב ההיסטורי שלהן. בתל אביב ניתן לציין כדוגמא את נחלת בנימין, קינג ג'ורג', רוטשילד, דיזנגוף, אבן גבירול (ועוד רבים אחרים), ברעננה את רחוב אחוזה, בגבעתיים את כצנלסון, ברמת גן את ביאליק, בירושלים את דרך יפו וכך הלאה – כל אחד מהרחובות שהוזכרו משלב מגוון רחב של שימושים, ובעיקר פנאי, מסחר ומגורים.

הסיבה לכך שרחובות הנהנים מעירוב שימושים הם בדרך כלל גם רחובות ותיקים, היא שבעשורים האחרונים, ולמעשה מאז מלחמת העולם השנייה, שולטת בכיפה תפישה תכנונית הדוגלת בהפרדת שימושי קרקע וחלוקת העיר לאזורים שונים של מגורים, מסחר ותעשייה. חלוקה זו פוגעת במרקם העירוני ובתושבים במספר אופנים, שהמרכזיים בהם נוגעים לניידות, ביטחון אישי, ומגוון ותחרות.

ניידות

 

עירוב שימושים מגדיל באופן דרמטי את סיכוייו של התושב הממוצע להתנייד, ולהשיג את כל צרכיו החומריים והחברתיים, באמצעות שתי רגליו או באופניים. כאשר מקום העבודה נמצא בקרבת איזור המגורים, ומתחמי הבילוי והחינוך משולבים בהם, אין למשפחה ממוצעת צורך אמיתי ברכב פרטי (או לפחות לא בשני רכבים כמקובל היום).

נכון להיום, רובן המוחלט של השכונות החדשות נבנה באופן זהה – שכונות שינה עם מרכזים מסחריים קטנים, גינות קטנות והרבה חניות. תכנון שכזה – ללא מרכזי קניות קרובים וללא מתחמי בילוי ופנאי - יוצר תלות כמעט מוחלטת ברכב פרטי (המכניס כסף רב לקופת המדינה), עובדה אשר מצידה גורמת לנזקים אקולוגים ובריאותיים בשל הזיהום הנלווה לרכבים.

ביטחון אישי

 

בשנת 2001 נפתח ה"שסק" (בר תל אביבי שהפך למוסד ונסגר לאחרונה) ברחוב לילינבלום. באותם ימים היה עדיין לילינבלום רחוב מסחרי בעיקר, שאכלס בנייני משרדים וחנויות של סוחרים זעירים. אלה גם אלה סגרו את דלתותיהם בשעות הערב המוקדמות, ולאחר שקיעת השמש היה הרחוב ננטש לנפשו.

פתיחתו של השסק, ולאחריו עוד מספר ברים ומסעדות, הביאה למהפך – מרחוב אפלולי ולעיתים מאיים, הוא הפך לכזה המרכז אליו מבלים משכונות סמוכות, אשר מצידם הבטיחו כי כמעט בכל שעה של הערב, ובסופי שבוע גם בשעות הקטנות של הלילה, תתקיים בו תנועה של הולכי רגל, המשמשים מבלי משים כאנשי ביטחון. כתוצאה ישירה מכך ניתן היה לראות כיצד הבניינים הסמוכים החלו להתמלא בדיירים, השכירות באזור עלתה, ועוד נותני שירותים נמשכו לשכונה – סופרמרקט קטן, מכבסה, חנות ספרים – עירוב השימושים הוכיח את יכולתו להחיות, הלכה למעשה, את המרקם העירוני הספציפי שעד אז היה כמת.

פיזור נכון של עסקים המיועדים לבילוי יכול להבטיח את ביטחונם האישי של התושבים, בעוד שמרכזי הבילוי המלאכותיים משיגים בדרך כלל דווקא את ההפך – ערב רב של בליינים שתויים, שאינם תושבי האזור, הנקלעים לא אחת לקטטות אלימות (במקרה הטוב) או נוהגים שיכורים חזרה לביתם ודורסים עוברי אורח תמימים (במקרה הרע).

מגוון, עניין, תחרות

נכון להיום, אזורים המוגדרים לשימוש מסחרי הם בעיקר מתחמי קניות וקניונים – בתל אביב: מתחם התחנה, מתחם שרונה החדש, קניון רמת אביב, מתחם הנמל ועוד – בערים הקטנות המצב אף יותר חמור ולעיתים המבחר מצטמצם למרכז גדול אחד, או שניים לכל היותר, הממוקמים בפאתי העיר.

מתחמים אלה, מטבע הדברים, מושכים אליהם רק רשתות גדולות ומוכרות היכולות לעמוד בדמי השכירות הגבוהים.

על מנת לשמור על מגוון רחב, העיר צריכה לחזור לבנות בנייני מגורים המשלבים חנויות, ממש כמו אלה הפרושים לאורכם של הרחובות שהוזכרו. חנויות אלה מצידן יאפשרו את הפחתת השימוש ברכב הפרטי, יבטיחו שעוד זוגות רבות של עיניים יופנו אל עבר הנעשה על המדרכות, וכאמור, ולא פחות חשוב, יבטיחו שתהיה לנו מוטיבציה להלך ברחובות מבלי למות משעמום.

החל בגזוז וכלה במכנס

ביום שישי האחרון השתתפתי בסיור בלב תל אביב. צפריר קוריסה, המדריך, סיפר כי מייסדיה של העיר, ובראשם אריה עקיבא וייס, תכננו אותה כ"עיר גנים" נטולת אזורי מסחר – רק בתים פרטיים וחצרות נאות. מי שירצה לרכוש לעצמו דבר מה, החל בגזוז וכלה במכנס, יואיל ויעשה את דרכו אל עבר חומות העיר יפו.

ככל שגדלה אוכלוסייתה של העיר החדשה כך גם התגברה הדרישה לאפשר את קיומו של מסחר בתחומיה, וכך זכה וצץ לו הקיוסק העברי הראשון, שסלל את הדרך לעירוב השימושים המוכר לנו כיום בלב ההיסטורי והתוסס של תל אביב.

ביותר ממובן אחד, אנחנו חיים כיום בעיצומה של תקופה דומה. אם איננו רוצים למצוא עצמנו כלואים לעד בשכונות שינה, עלינו לדרוש מהמתכננים שיחדלו מלשלוח אותנו להתנפץ אל חומותיהם של מרכזי מסחר עצומים וקניונים נוצצים. יותר מתמיד, אנו זקוקים עכשיו לעירוב שימושים.

הכותב הוא עורך האתר slow.org.il