תודה לעובדיי שהביאו אותי

מבחן התוצאה. המשבר ברוסיה, מבצע צוק איתן, ההאטה בכלכלה המקומית, הרגולציה החונקת והתחרות שמתגברת - כל אלו הם רק חלק משלל הגורמים שהשפיעו לרעה ב־2014 על התוצאות העסקיות של חברות הנסחרות בבורסה בתל אביב. אל תטעו בהם: אלו אינם תירוצים בעלמא שנועדו למרק מצפון של מנכ"לים, כי אם סיבות של ממש שהכבידו וממשיכות להעיק על המגזר העסקי בישראל. דווקא משום כך המנכ"לים שהצליחו להציג צמיחה ברווח הנקי ויכלו לכל אותם גורמים שאחרים נכנעו להם, זוכים בסקר המנהלים של "כלכליסט" לכבוד שלו הם ראויים.

החברה החריגה ברשימת ה"טופ פייב" היא יצרנית המזון אסם, שהציגה עד כה ב־2014 את הצמיחה הנמוכה ביותר ברווח הנקי, וסיימה את שלושת הרבעונים הראשונים בשיפור קל של 4.8%. אלא שעל רקע המחאה על יוקר המחיה שהתעוררה במהלך השנה, ההאטה בצריכה הפרטית וההפסדים שרושמות רשתות שיווק המזון הגדולות, שופרסל ומגה, המנכ"ל איציק צאיג יכול להיות שבע רצון מההישגים של אסם ב־2014, כי בענף שבו כולם הולכים אחורה, גם עמידה במקום נחשבת הצלחה.

הנבואה של דבח מתגשמת. במאי 2008, כשנה אחרי שרכש את השליטה בדלתא, אמר אייזק דבח בראיון ל"כלכליסט" את המשפט הבא: "דב לאוטמן, המייסד של דלתא, דאג לעובדים. אנחנו נדאג גם לבעלי המניות". עבור לאוטמן דלתא היתה משפחה, לדבח היא עסק. היום, בדיוק שנה ויום אחרי שלאוטמן הלך לעולמו, טיפס דבח בשני מקומות מהדירוג של 2013 וכבש את פסגת טבלת המנהלים המצטיינים של "כלכליסט".

דבח הצליח לעשות בדלתא טרן־אראונד עסקי מרשים כשלקח חברה מפסידה והעלה אותה לפסים של רווחיות וצמיחה. הסיפור הזה היה יכול להיות מושלם, אלמלא העובדה שהאופוריה של בעלי המניות היא בעצם הטרגדיה של ענף הטקסטיל בישראל. השקל החזק והגלובליזציה הפכו את הייצור המקומי לעסק לא כדאי. דבח הבין את זה מוקדם יחסית, והפך את דלתא לחברה גלובלית שיכולה לייצר בכל מקום בעולם שבו כדאי לה לעשות זאת. הגישה הפרגמטית של מנכ"ל דלתא היא שאפשרה לחברה שבשליטתו לשרוד ואף יותר מכך, להפוך מחברה שהפסידה 26.4 מיליון דולר ב־2008, לחברה שרשמה רווח של 42.6 מיליון דולר ב־2013. שש שנים אחרי שהצהיר שידאג לבעלי המניות, דבח זוכה מהם להוקרה.

שערורייה בכוס תה. השנה שחלפה היתה מורכבת ומאתגרת לכל המנהלים, אבל יש מנכ"לים שנוסף על הנסיבות האובייקטיביות סבלו השנה מאירועים סובייקטיביים שהפכו את 2014 לשנה שהם ישמחו מאוד לסיים, גם אם יתקשו לשכוח. שתי הדוגמאות הבולטות הן מטריקס וגזית גלוב, שנאלצו להתמודד השנה עם שערוריות חשבונאיות. מוטי גוטמן, מנכ"ל מטריקס, גילה בעקבות ביקורת פנימית שבשנים 2009–2013 שגתה החברה ברישום יתר של הכנסות מג'ון ברייס בהיקף מצטבר של 26.2 מיליון שקל. רוני סופר מגזית גלוב נדרש להתמודד עם סטייה של 445 מיליון שקל באומדני העלויות וההכנסות הצפויות בפרויקטים של דורי בניה, חברה־נכדה בקבוצת גזית גלוב. שתי ההנהלות הללו שילמו מחיר וספגו ירידה בדירוג: סופר, שב־2013 היה במקום הרביעי, הידרדר השנה תשעה שלבים למקום ה־13; גוטמן צנח 12 שלבים למקום ה־23 ברשימה, וזה אחרי שב־2011 דורג במקום הראשון. הירידה בדירוג מלמדת שנפגעת הערכת המנהלים בחברות שחוות סקנדלים, אולם שני המנהלים שבכל זאת עדיין נמצאים בה מעידים שבשוק לא שוכחים חסד נעורים למנכ"לים מוערכים.

להצלחה אבות רבים. כל המנהלים המצטיינים דומים זה לזה, אך כל מנכ"ל מתנסח בדרכו שלו, כפי שניתן ללמוד מהתשובות שקיבלנו מהם. בראיונות שערכנו עם המנכ"לים עלו כמה תשובות שמשותפות לחלק גדול מהמצטיינים של 2014. הנקודה הראשונה היא שמנכ"לים רוצים ודאות: לא הקלות, לא הנחות — ודאות. לדעת לקראת מה הם הולכים ומול אילו אתגרים הם נדרשים להתמודד. הפארסה סביב חוק מע"מ אפס חזרה בשיחות עם המנהלים כחוט השני וכדוגמה מייצגת לתחושת חוסר הוודאות שמעיקה על המנכ"לים.

שנית, המנכ"לים נוטים להשוות את ניהול המדינה לניהול חברה עסקית ומדקלמים את המתכון המנצח: אסטרטגיה, דוגמה אישית, מוטיבציה וכן הלאה. אולי באמת מוטב שאת המדינה ינהלו מנהלים, במקום העיתונאים־בדימוס שהשתלטו על הכנסת. איכשהו קל מאוד לדמיין את ארז ויגודמן במשרד האוצר ואת אורי יהודאי במשרד הכלכלה.

הנקודה השלישית המשותפת בראיונות של המנכ"לים: רובם ככולם מציינים את עבודת הצוות כמפתח להצלחה עסקית. רובם מבינים שהם מתווים את הדרך, אבל העובדים הם שמביאים את התוצאות. אם תרצו, טוויסט חיובי על המימרה "להצלחה אבות רבים". יפה לשמוע את המנהלים חולקים שבחים עם העובדים שלהם, אבל חבל שזה מסתיים כאן. הגיע הזמן לחלוקה הוגנת יותר גם בשכר המפנק ובבונוסים המפרגנים.

100 בכירים, אנליסטים, חתמים ומנהלי השקעות השתתפו בדירוג, מ־27 הגופים הבאים:

אינפיניטי, אלטשולר שחם, אנליסט, אפסילון, אקסלנס, בנק אגוד, בנק דיסקונט, בנק הפועלים, בנק ירושלים, בנק לאומי, הבנק הבינלאומי, הלמן אלדובי, הפניקס, הראל, ילין לפידות, יצירות, כלל, לידר, מזרחי טפחות, מיטב דש, מנורה, מרכנתיל, פסגות, רוטשילד, תמיר פישמן, More ,IBI

ראיונות:

מאיר אורבך, דיאנה בחור־ניר, רחלי בינדמן, ליאור גוטמן, אופיר דור, תומר הדר, תומר ורון, אורנה יפת, דותן לוי, אורן פרוינד, ניר צליק, נורית קדוש, גיל קליאן, יניב רחימי