צילום: שאטרסטוק
להתראיין לעבודה ראשון או אחרון?
פרופסור יקר, בעבר, כשהייתי עורך ראיונות עבודה, גיליתי שהמרואיין הראשון קבע את הטון לראיונות הבאים. רק ככל שהראיונות התקדמו יכולתי להתמקד בייחוד של כל מועמד. כעת אני על תקן המרואיין. האם כדאי לי לשאוף להיות הראשון או לדחות את המועד כדי שאהיה בין האחרונים? איתי
איתי היקר,
ראיונות עבודה הם אכן דבר מאוד לא שיטתי וכבר שנים ידוע שיכולת הניבוי שלהם מאוד נמוכה. העובדה הבדוקה היא שראיון מוצלח רחוק מלהבטיח עובד מוצלח. אני אישית מתפעל מזה שאף על פי שהדברים האלה ידועים כבר שנים, אנחנו ממשיכים להיעזר בראיונות עבודה.
לגבי שאלתך, עדיף לך להיות הראשון. אחת הבעיות בראיונות היא, כמו שכתבת, שהמרואיין הראשון הרבה פעמים קובע את הטון, ובעיקר את אמות המידה שאליהן המרואיינים הבאים מושווים. כשאתה המרואיין הראשון אתה יכול לגרור את הראיון לכיוונים שבהם אתה טוב, ולהדגיש את התכונות או הגישה שבהן אתה מוצלח. לדוגמה, אם אתה טוב במיוחד בכתיבה או במכירות אחד על אחד או בניהול טכנולוגי, אתה יכול להדגיש את הדברים האלה ולדבר על העבודה בהקשר שלהם. כך המראיין עשוי, בלי לשים לב, להשוות את המרואיינים האחרים אליך, בתנאים שלך.
והעיקרון הזה רחב יותר. גם בדיוני שכר, ויכוחים ופגישות רומנטיות, ככל שאתה מצליח להשפיע על התנאים ההתחלתיים, ולגרום לדברים להיות מושווים לתנאים שאתה השמעת, מצבך יותר טוב.
כמה שווה מי שמרים 10 אגורות?
פרופסור יקר, למה אנשים לא מרימים מטבע של 10 אגורות שראו ברחוב, אבל יעצרו להרים את אותו המטבע אם הוא נפל להם מהכיס? ברוך
שני המקרים אולי נשמעים דומים, אבל הם לא. כשאנחנו מרימים מהרחוב 10 אגורות, אנחנו מרוויחים כסף. וזה כל כך מעט שלרבים זה לא שווה עבודת התכופפות. כשאנחנו מחזירים מטבע שנפל לנו אנחנו מונעים הפסד. ופסיכולוגית, מניעת הפסד חשובה לאנשים יותר מתוספת רווח. לפחות חשובה מספיק כדי שה"שכר" ישתלם.
8 תגובות לכתיבת תגובה