השופט השתכנע: "פשרת הריביות היא מחטף הפוגע בציבור"

פליק פלאק כזה לא זכור בבתי המשפט. ב־4 בינואר החליט השופט יצחק ענבר על פרסום בעיתונים של הסדר פשרה בתביעה ייצוגית נגד ריביות היתר שגובים הבנקים מהציבור. כן הורה השופט להעביר את ההסדר ליועץ המשפטי לממשלה ולמפקח על הבנקים. לא עברו יומיים וב־6 בינואר חזר בו ענבר: "משהה את ביצוע החלטתי מ־4.1.15 עד למתן החלטה אחרת". ההסכם שהתבקש השופט ענבר לאשר נחתם בין התובעת הייצוגית חברת שרנוע ובא כוחה, עו"ד יצחק אבירם, לבין נציגי שלושת הבנקים הגדולים, לאומי, הפועלים ודיסקונט.

שמואל קניאל | צילום: תומי הרפז

לפי ההסכם, הבנקים אמורים לשלם לציבור 35 מיליון שקל, 4.3 מיליון שקל לבא כוחה של שרנוע ו־300 אלף שקל לשרנוע עצמה. אלא שמכותרת בקשת האישור שהוגשה לבית המשפט, הושמט שמו של תובע ייצוגי נוסף: פרופ' שמואל קניאל. כשראו פרקליטיו של קניאל, עורכי הדין ישי שריד וגלעד ברנע, שמתרקמת פשרה בלעדיו, הם מיהרו לשופט ענבר והצליחו לעצור, בינתיים לפחות, את המהלך.

"פונט אריאל 10"

הפרסום בעיתונים "בפונט אריאל גודל 10" נועד לבחון אם יש מתנגדים לפרשה. שריד וברנע הציגו את המתנגד הראשון: הלקוח שלהם. "מאחורי גבם של המבקשים, פרופ' שמואל קניאל ואח', הגישו המשיבים (שרנוע ואבירם - מ"ג) בקשה לאישור הסדר פשרה, ובלי שטרחו להמציאה למבקשים או לעדכנם על הגשתה", כתבו השניים לבית המשפט. "מדובר בהתנהגות פסולה של בעל דין הנגועה בחוסר תום לב קיצוני. במיוחד כשמדובר בהליך של אישור תובענות ייצוגיות בעניינים כבדי משקל הנוגעים למיליונים מאזרחי המדינה. המשיבים, שידעו כי המבקשים מתנגדים למתווה הפשרה שהציעו הבנקים, בחרו לבצע מחטף כדי לקדם הסדר רע לאינטרס הציבורי".

עו"ד אבירם מסביר את עמדת שרנוע: "קניאל אינו חלק מהתיק שלנו. מדובר בשתי תביעות שונות שרק הדיון בהן אוחד. אנחנו תבענו על ריביות לעסקים קטנים וקניאל על ריביות משקי הבית. אלה קבוצות שונות. אנחנו הגענו לפשרה שהוא מתנגד לה".

לדעתו התפשרתם על גרושים, 35 מיליון שקל. הוא לא מוכן להתפשר על פחות מ־200 מיליון שקל.

"גם אני רוצה 200 מיליון שקל, הבעיה שהבנקים לא מסכימים והתיק נמשך כבר שמונה שנים. לפעמים צריך לדעת להתפשר".

אכן מדובר בשתי בקשות לאישור תביעה ייצוגית שהוגשו ב־2006, שהקשר ביניהן הוא הריביות. מלבד זאת, הן שונות בתכלית - הקבוצות שונות, הנזק הנטען הוא שונה. התביעות התגלגלו במסלולים שונים, עלו למחוזי ולעליון עד שחזרו לתל אביב ונחתו במאוחד באולמו של השופט ענבר.

במקביל עלתה וירדה קביעת הממונה על הגבלים עסקיים לשעבר רונית קן על הסדר כובל, שהסתיימה בהטלת עיצום של 70 מיליון שקל שהבנקים התחייבו לשלם למדינה. שריד וברנע טוענים שהבנקים הסכימו להתפשר עם אבירם על 35 מיליון שקל מתוך העיצום שהם ממילא חויבו לשלם למדינה.

פיצלו בין התובעים

בכל מקרה, לאחר שהבנקים סירבו לגישור, הם הצליחו גם לפצל בין התובעים - בעוד שרנוע ואבירם הסכימו לפשרה, פרופ' קניאל מתנגד לה. "בכך", טוען עו"ד שריד, "מתיימרים הבנקים ושרנוע לחסל את סוגיית הריביות שנגבות ביתר מהציבור משך שנים רבות, ובכלל זה לבלוע את תביעת קניאל. צריך לקבוע הסדרים ביחס לאופן הדיון בתביעות שרנוע וקניאל לפני שחותמים על הסדר. שרנוע לא היתה מוסמכת כלל לחתום על ההסכם בשעה שעניינים אלה טרם הוכרעו".

כאמור, השופט ענבר השהה את החלטתו לפרסם את הסכם הפשרה עד שיקבל את תגובת שרנוע ועו"ד אבירם לעמדת קניאל, שריד וברנע. לפניו שני תובעים שחלוקים ביניהם ושאלה משפטית להכרעה: האם ניתן לאשר פשרה לתובע אחד ולהמשיך לנהל את התביעה של התובע השני כשמדובר בנושא אחד במהותו העקרונית.