אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למי שייכת אבטחת המידע, אם הממשלה מחזיקה את חברות הסייבר בגרון?

דו"ח טכנולוגי

למי שייכת אבטחת המידע, אם הממשלה מחזיקה את חברות הסייבר בגרון?

קספרסקי מודה ששלטונות רוסיה מגבילים חשיפת נוזקות שפיתח משטר פוטין למרות נזקיהן, האם אובר תחויב להתייחס לנהגים שלה בתור עובדים וכמה ימים צריך פועל סיני לעבוד כדי לקנות את שעון אפל אותו ייצר בעצמו

12.03.2015, 13:59 | יוסי גורביץ

וירוס זה אושר בידי ה-KGB

לחברת האבטחה קספרסקי יצא שם מצוין לאורך השנים, אבל בכירים בה מודים שהיא לא חסינה ללחץ הפוליטי שעובר העולם המקוון בכל מקום, במיוחד ברוסיה. מתחילים לדבר שם על בלקניזציה של שירותי אבטחת הרשת.

נפתח בתזכורת: בראשית היתה הרשת והיא היתה חופשית לכולם. טוב, היא נוצרה על ידי ממסד ההגנה האמריקאי לצרכיו - המשך תקשורת גם אחרי מלחמה גרעינית, נושא פופולרי בשנות השישים והשבעים - אבל מיד לאחר מכן היא נחטפה על ידי מדענים אוטופיסטים שחשבו שהיא תשחרר את כולנו. עם קריסת העולם הקומוניסטי, ב-15 השנים שבהן רוסיה לא הצליחה להתאפס על עצמה עד שחזרה לברירת המחדל של דיקטטורה עם שליט נערץ, התחילו גם חברות רוסיות להכנס לתחום, והוכיחו את עצמן כלא רעות בכלל.

יוג יוג'ין קספרסקי | צילום: אוראל כהן יוג

ועכשיו אנחנו נכנסים לעידן של מלחמה קרה חדשה, שבו יש צורך איכשהו להתגבר על הכלי הגדול והמעיק הזה שמפריע לחזור למצב שבו לאזרחים יש יכולת די יעילה להשיג מידע גם אם הממשלה לא רוצה בכך. שני הצדדים משתמשים בכלי נשק מקוונים בלי למצמץ: האקרים הפכו מזמן לכלי של המשטר הפוטיניסטי (ההתקפות על אסטוניה, ההתקפה המקבילה ברשת להתקפה הצבאית על גיאורגיה), וארה"ב ממטירה נוזקות-על כסטוקסנט על יריבותיה באותה הפזרנות שבה היא פעם פיזרה agent orange בג'ונגלים של ויאטנם. זאת, תוך כדי בזיזת כל תעבורת הרשת ושיחות הטלפון שבעולם.

בעולם כזה, הציפיה שדווקא אבטחת מידע תשאר א-פוליטית היא קצת מגוחכת. בקספרסקי הודו לאחרונה שהם חשים לחץ כזה. החברה התפרסמה לאחרונה בחשיפות שלה על כלי הנשק של ההאקרים שמסונפים ל-NSA, אבל על פי דיווחים לפחות בשני מקרים היססה לחשוף כלי נשק מקוונים שפותחו על ידי האקרים של משטר פוטין.

לעומת קספרסקי, חברות אבטחה אמריקאיות חשפו לאחרונה שורה של כלי נשק מקוונים שנוצרו על ידי רוסיה וסין - אבל עד כה, שמרו על שתיקה ניכרת בכל מה שקשור למה שמבשלים במעבדות של ה-NSA. 

הסיבה לכך פשוטה: חלק ניכר מחברות האבטחה בעולם נשענות למחייתן על חוזים עם התשלובת התעשייתית-צבאית של ארצם. אם אתה עושה לעצמך מנהג לחשוף את התרגילים המסריחים של הצד שלך, זו רק שאלה של זמן עד שתמצא את עצמך ברשימה השחורה של איזה תת אלוף ותתקשה לקבל חוזים.

ברוס שנייר, מומחה אבטחה שייעץ לצוות של גלן גרינוולד והגרדיאן בימי חשיפת סנודן הראשונים, אמר שהוא לגמרי לא יהיה מופתע אם ה-NSA פנה לסימנטק ואינטל (בעלת מקאפי) ודרש מהן שלא לחשוף את מה שהן מגלות על הפעולה שלו. בסימנטק הכחישו בתוקף, והצביעו על כך שהם היו שותפים לחשיפה של סטוקסנט על ידי קספרסקי; כשנשאל בכיר בחברה שלישית, מנדיאנט, האם החברה תחשוף אי פעם מאמץ ריגול של ארה"ב, הוא היה הגון דיו כדי לומר "בכנות, אינני יודע". 

הציבור יחליט

אובר וגם ליפט (מתחרתה בארה"ב) נכשלו בשני הליכים משפטיים זהים: שתי החברות, שמתמודדות עם הדרישה של הנהגים שלהן להכיר בהם כעובדים ולא כ"קבלנים", לא יוכלו לנהל את המשפט מול שופט, כפי שביקשו, אלא יצטרכו לנהל אותו מול חבר מושבעים.

התפיסה של אובר וליפט דומה, אם כי אובר קצת יותר דורסנית: הן משכנעות מישהו לשמש כנהג מונית, עם הרכב שלו, בלי שום הכשרה ומבלי שהן לוקחות עליו שום אחריות. ואם הוא עשה תאונה? לא ידוע מה המדיניות של אובר בנושא, כי היא הכריזה עליה כ"סוד מסחרי". אם הנהג תוקף נוסע? אובר מודיעה חגיגית שזה עובד קבלן שלה ולכן אין לה באמת אחריות לעניין.

פועל קבלן או עובד מן המניין? נהג של אובר פועל קבלן או עובד מן המניין? נהג של אובר פועל קבלן או עובד מן המניין? נהג של אובר

הנהגים, מצד שני, מצביעים על כך שהם עובדים לכל דבר. הם דורשים זכויות סוציאליות כמו תשלום ביטוח לאומי, ביטוח תאונות עבודה וביטוח מפני אבטלה. הם גם דורשים החזרים על הוצאות כמו דלק, מה שהחברות נמנעות מלספק עד כה.

החשיבות של משפט מול מושבעים הוא ששיטת המושבעים, במודע, אמורה לאפשר לקהילה להתגונן מפני טורפים חזקים. 12 מושבעים ממעמד העובדים יכולים, ואמורים, לנקנק את אובר אם יסתבר שהיא מפרה זכויות של עובדים. המקור של השיטה הוא בדמוקרטיה של אתונה הקלאסית (אם כי שם האמינו בסדרי גדול גדולים הרבה יותר, 501 מושבעים למשפט למשל) והאוליגרכים תמיד טענו שהיא מנוגדת לאינטרסים שלהם.  

לתבוסה במשפט הזה, בעגלא ובזמן קריב, צפויות להיות השלכות דרמטית על היכולת של אובר ללכת עם (ההכנסות) ולהרגיש בלי (ההוצאות). נעדכן.

סוף לתעלולי המס? 

מה שיפה בשיטה הדמוקרטית הוא שמדי ארבע שנים בערך, הפוליטיקאים אשכרה צריכים לשים לב למה שהבוחרים שלהם רוצים. הבריטים הולכים לבחירות ומר ג'ורג' אוסבורן, שר האוצר של הממלכה המנוטרת, שם לב להצטלבות משמחת של שני גורמים: א. גוגל ועמיתותיה להעלמת המס (אפל, פייסבוק ואחרות) ממש שנואות על האוכלוסיה, כך שאם הוא יתקע להן מס זה יהיה ממש פופולרי, וב. מס כזה יכניס קצת כסף לקופת האוצר הבריטי.

ג ג'ורג' אוסבורן | צילום: בלומברג ג

אי לכך ובהתאם לזאת, הודיע אוסבורן שלגמרי בלי שום קשר לבחירות, הוא מציע מס על כל חברה שמעבירה את הכסף שהיא עושה בבריטניה למדינה אחרת כדי לשלם עליו מס שם (התרגיל האירי המפורסם) שיהיה גבוה בחמישה אחוז ממס החברות הרגיל בבריטניה. כיום גוגל ואפל מעמידות פנים שהן בכלל לא פועלות בבריטניה, סתם יש להן משרדים וחנויות שם - בעוד הן פועלות רשמית רק באירלנד, היכן שהמס עומד על ארבעה גרושים למיליארד דולר. אם יעבור החוק, הן תמצאנה את עצמן עם מס של 25%. 

יעבוד? לא בטוח. עוכרי הדין של גוגל מקבלים משכורת הרבה יותר כסף מפרקליטי הציבור, ואין ספק שהם ינסו למשוך את הדיון בבתי המשפט 20 שנה ויותר. 

מועדון הלודיטים

נד לוד, על פי האגדה המקובלת, היה פועל אריגה ממורמר מתחילת המאה ה-19 שאיגד סביבו את החברים שלו והם הלכו להרוס את נולי האריגה התעשייתיים שהחליפו אותם. מכאן נובע המונח לודיט (Luddite) שמציין אדם שמתנגד לקדמה טכנולוגית. אין ביטוי מקביל טוב בעברית, אם כי ישי, דרעי וראשי אגודת ישראל בהחלט עושים מאמצים. 

ימים ספורים אחרי שהסנאטור הבכיר לינדזי גראהם הודיע בפומבי שהוא מעולם לא השתמש במייל, שורה של סנאטורים אחרים הודיעו בגאווה שגם הם. ג'ון מק'קיין אמר שהוא לא משתמש במייל, כי הוא אדם כל כך עצבני ולחוץ שאם הוא ישלח מייל למישהו, הוא כנראה יצטער על זה. זה לא הפריע לו לשחק פוקר מקוון באייפון 6 פלוס שלו מול המצלמות באמצע דיון על סוריה. צ'ארלס שומר אמר שהוא שולח מייל פעם בארבעה חודשים ושהוא מאמין במגע אישי עם הבוחרים. אורין האץ' אמר שיש לו אייפון 6, החדיש ביותר הוא מדגיש, אבל שהמיילים שלו קצרים מאד - "תודה," "נהדר" וכן הלאה - כלומר דומים יותר למסרונים.

ג ג'ימייל? מה זה? | צילום מסך: אפליקציה Gmail ובלוג גוגל ג

על הסנאטור טדי קנדי המנוח אומרים עוזריו שהוא לא היה מסוגל להשתמש בבלקברי שלו גם אם חייו היו תלויים בכך, וכשהסנאט חילק בלקברי לחבריו, קנדי העביר את שלו לעוזר והמכשיר לא נראה שוב. הסנאטור טום קארפר אמר שהוא מבין שחלק מעמיתיו משתמשים במייל, אבל הוא עצמו מעולם לא חש את הדחף, ושהוא חי טוב עם נוצה ופפירוס.

מצד שני, אחרים מציינים שאף אחד עוד לא נאלץ להתפטר או להסביר את עצמו לחבר מושבעים בגלל מייל שהוא לא שלח.

קצרצרים

1. פייסבוק שינתה אתמול (ד') את אחד מכפתורי ה"אני מרגיש" שלה, ומעתה, במקום הכפתור "אני מרגיש שמן" יופיע הכפתור "אני מרגיש מפוצץ". קבוצה בשם Endangered Bodies מחתה בפני פייסבוק על כך ש"שמן" מופיע לצד רגשות ותחושות כ"אופטימי" ו"חסר תקווה"; שמן, אמרו שם, הוא לא מצב רוח. פייסבוק מיהרה לשנות את הכפתור אחרי ש-16,000 איש חתמו על עצומה מקוונת. בפייסבוק אמרו שהם תמיד מקשיבים לקהל שלהם, תוך כדי שינוי נוסף של עיצוב האתר שאיש לא רצה בו.

פייסבוק, השמנה היא מצב רפואי ולא מצב רוח, צילום: shutterstock פייסבוק, השמנה היא מצב רפואי ולא מצב רוח | צילום: shutterstock פייסבוק, השמנה היא מצב רפואי ולא מצב רוח, צילום: shutterstock

2. נפנוף בעושר, או צריכה מופגנת ומוגזמת, תמיד עוררו תגובות שליליות. הרומאים אסרו על כך בחוק (כמה וכמה פעמים, כי החוק הזה הופר בעקביות) ובבריטניה של המאה ה-19 זה היה מפגן של וולגריות, של עליונות הכסף על טעם טוב. זו, כנראה, הסיבה ששעון הזהב של אפל מעורר כל כך הרבה אי נחת. הגרדיאן הבריטי חישב כמה זמן יצטרכו העובדים של פוקסקון שמייצרים אותו לעבוד כדי לרכוש אחד: 910 ימי עבודה, בלי שהם יוציאו כסף על שום דבר אחר, גם לא על המסים שהם חייבים. מנכ"ל אפל טים קוק יידרש רק ל-48 שעות עבודה, אבל לטים קוק יש בוודאות טעם טוב יותר.

3. דו"ח פדרלי חריף על הגזענות הממוסדת של משטרת פרגוסון הוביל להתפטרות מפקד המשטרה, וכעת מגיעים דיווחים על כך שהשוטרים בארה"ב ממשיכים להתנגד למדיניות השקיפות שנכפתה עליהם. שוטרי דנבר אולצו לאחרונה להסתובב עם מצלמות גוף, שאמורות לתעד כל מגע שלהם עם האזרחים. בחינות מוקדמות של הכלי הזה העידו שבמקום שבו הוא מופעל, כשכל האינטראקציה מצולמת, חלה ירידה חדה בו זמנית בשימוש המשטרתי באלימות לא הכרחית, ובמספר תלונות השווא כנגד שוטרים. עם זאת, בדיקה של השימוש המשטרתי בדנוור במצלמות גוף מעלה שרק רבע מהתקריות האלימות ששוטרים היו מעורבים בהן תועדו במצלמות הגוף. למה? משום שהשוטרים מצאו שלל תירוצים לכבות אותן קודם לאירוע. ארגוני זכויות אדם ציינו שאם השוטרים ימשיכו לחפש תירוצים, אמון הציבור בהם - שאינו גבוה גם כך - רק יירד.  
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

9 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

8.
ל"אחד"
הנה המשפט הפותח מוויקיפדיה "הרפובליקה של אירלנד (באירית: Poblacht na hÉireann, באנגלית: Republic of Ireland), או בשמה הרשמי אירלנד (באירית: Éire, באנגלית: Ireland), היא מדינה הנמצאת באי אירלנד ושולטת על 26 מתוך 32 המחוזות באי, המהווים כחמש שישיות משטחו. האי שוכן צפונית מערבית ליבשת אירופה, ממערב לאי בריטניה הגדולה. שאר שטחו של האי, הידוע בתור "צפון אירלנד" הוא חלק מהממלכה המאוחדת של בריטניה וצפון אירלנד." שים לב: רק צפון אירלנד היא חלק מבריטניה, רוב האי (כפי שכתוב כבוויקיפדיה וכפי שציינתי בתגובה שלי) זו מדינה עצמאית לחלוטין עם חוקים משלה ומיסוי משלה (הם, אגב, משתמשים מיורו ולא בלירה סטרלינג). ייתכן שמקור הטעות שלך זה קריאת הערך על אירלנד (שמתייחס לכל האי באופן כללי יותר) ולא את הערך על הרפובליקה של אירלנד (המדינה החופשית שהרוב קוראים לה רק "אירלנד" ששולטת על רוב האי).
אמיר  |  13.03.15
7.
אם למשתמשי אובר יש זכות להיחשב כעובדיה...
...אז באותה מידה אפשר לתבוע אתר הכרויות אם הדייט לא מצא חן עינינו, לתבוע אתר תחזיות מזג אוויר אם ירד עלינו גשם ולתבוע מדריך מסעדות אם מצאנו זבוב במרק. זה פשוט ילדותי ומנוגד לרעיון הבסיסי של האינטרנט: אנחנו נעזור לך למצוא את השירות שאתה מחפש, ומכאן והלאה העניינים הם באחריותך. מי שהרעיון הזה לא מוצא חן בעיניו, שלא יעזר באתרים הללו וזהו.
אורן  |  12.03.15
לכל התגובות