איציק ויינגרטן: "המטרה שלנו היא להתרחק מ'רק בידור'"

לפני 25 שנה ביים איציק ויינגרטן את "הקיץ של אביה" לגילה אלמגור בפסטיבל הצגות הילדים הראשון בחיפה. עכשיו הוא סוגר מעגל כמנהלו האמנותי של הפסטיבל, שיחגוג השנה חצי יובל להיווסדו, וגם יארח את אלמגור ואת ההצגה המיתולוגית.

הפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים יתקיים בחול המועד פסח (7-5 באפריל) במתחם תיאטרון חיפה. לצד תחרות ההצגות השנתית, תפתח את הפסטיבל ההצגה "הרפתקאות חמור שכולו תכלת", עיבוד של שי פיטובסקי לספרו של נחום גוטמן, ויתארחו מופעי תיאטרון רחוב מהארץ והעולם.

במה הפסטיבל שונה משנים עברו? "אני נכנס לפסטיבל שיש בו מסורת מצוינת ומראש הרף שלו גבוה. השנה בחרתי להזמין הצגות שזכו בפסטיבל או שהיוו נוכחות משמעותית בו לאורך השנים, לצד הצגות של תיאטרון הקרון שאני מעריך".

אובר־איכות

ויינגרטן כבר ניהל פסטיבלי תיאטרון מובילים בעבר, ובהם פסטיבל עכו ותיאטרונטו, אך זו הפעם הראשונה שבה הוא אמון על פסטיבל שכולו לילדים. "זה קהל יעד שונה. בהצגות לילדים צריך לדאוג לשמור על כבודם. לכן אני מאוד מעורב בתהליך החזרות, תהליך שבו מתקיים דיאלוג עמוק עם היוצרים".

פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים בחיפה

זה נכון שיש הצפה בהצגות ילדים?

"אני פוגש המון אנשים שמתחננים להצגות איכות לילדיהם. הפסטיגל ודומיו הם מופעי בידור שיכולים להיות טובים, אבל הם לא תיאטרון. המטרה שלנו היא להתרחק מ'רק בידור' ולחפש צורות חדשות של הצגות".

האומנם גדל תקציב הפסטיבל ביחס לשנים שבהן נאלצו היוצרים לגייס מימון?

"התקציב גדל בזכות איגוד הבמאים, שדרשו שהיוצרים יקבלו סכום מינימלי פר הפקה. הבעיה היא למצוא להצגות בית אחרי הפסטיבל. תיאטרוני הילדים חוששים כי הם טוענים שהפסטיבל הולך על אובר־איכות. לשמחתי, השנה רובם שיתפו פעולה".

לתיאטרון יש תפקיד

אף שהוא יושב בוועדות היגוי של פסטיבלים ומביים בעיקר בהבימה, הבייבי של ויינגרטן הוא בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים, שאותו הוא מנהל משנת 2004. רבים זוקפים לזכותו את הפיכתו לאחד ממוסדות הלימוד הייחודיים והמבוקשים בתחום הבמה. "לשם אני מתגעגע כשאני יוצא ליצור בחוץ. זה מקום שמצליח להגשים את תפיסת העולם שלי שלפיה לתיאטרון יש תפקיד בעולם".

מה אתה חושב על התיאטרון הרפרטוארי הישראלי?

"התיאטרון הרפרטוארי מתחיל לקלוט את האנשים הטובים של הדור הבא שעתיד לשנות קצת את הגישות. עם זאת אני מקווה שהדור הזה לא ילך רק לרפרטוארי אלא ייזום ויעשה בעצמו, כמו בעז דן ודנה יצחקי שהקימו השנה את התיאטרון

באילת".

אמרת שלא היית רוצה לנהל תיאטרון רפרטוארי כי מרגיזה אותך הבחירה במחזות מסחריים. למה אתה מביים שם?

"קשה לעמוד בראש תיאטרון גדול - צריך להתעסק בהרבה פוליטיקה. לשמחתי אני יכול לסרב לפניות ומביים רק מה שאני רוצה. בנוסף יש לי את הסמינר - שהוא אולי התיאטרון הגדול בארץ ללא שיקולים מסחריים. יש בו המון יצריות והוא מעניק לי אושר מטורף".

את המשחק נטשת לגמרי?

"כן, מתוך הבנה שצריכה להיות בחירה והיא נעה בין ניהול בית הספר ובימוי. אני מעדיף להיות מאחורי הקלעים. אם יציעו לי תפקיד ענק? זה סיפור אחר".