מדינת בית לחם שבין הגדה לישראל

בנפת בית לחם גרים כ־200 אלף פלסטינים בשלוש ערים, כ־30 כפרים ופזורה בדואית אחת, מוקפים בהתנחלויות ושכונות יהודיות. מצפון נמצאות שכונות הר חומה וגילה (כ־55 אלף תושבים יחד), ממערב היישוב הר גילה והעיר החרדית ביתר עילית (52 אלף), מדרום 18 יישובי גוש עציון ואפרת (כמעט 30 אלף תושבים) וממזרח, בגבול מדבר יהודה, יישובים יהודיים מעטים כמו נוקדים ותקוע.

בתוך כל זה דחוקים הפלסטינים של בית לחם ללא רזרבות קרקע וללא אפשרות להתרחב. לא במקרה הגישו ראשי הציבור של נפת בית לחם, מיד אחרי סיפוח מזרח ירושלים לישראל, בקשה להסתפח גם הם. "אין לנו קיום בלי ירושלים", אמרו אז לשר הביטחון משה דיין.

פעילים תולים עלונים הקוראים לחרם מוצרים מישראל במכולת בבית לחם | צילום: איי אף פי

בימים האחרונים כתבו העיתונים הפלסטיניים על התחלת עבודות של דחפורים ישראליים לבניית אזור תעשייה חדש סמוך להתנחלות מעלה עמוס, שמדרום לבית לחם. עוד דיווחו על הקמת שכונה חדשה של העיר אפרת על אדמות הכפר הערבי אל־חדר.

כלכלת הנפה קשורה באופן מלא לישראל. כל מי שרוצה לצאת או להיכנס צריך לעבור ביקורת ישראלית; הענפים המרכזיים, תיירות ומנסרות אבן, הם חלק בלתי נפרד מכלכלת ישראל; וענפים אחרים לא מסוגלים להתרומם.

בשתי חנויות מכולת בבית לחם מצאתי שפע של מוצרים ישראליים שעליהם הכריזו הפלסטינים חרם, ומשאית אדומה שעליה שלט גדול של חברת עלית נסעה בעיר. כשאמרתי לבעלי החנויות שיש הוראה להסיר מהמדפים את המוצרים הללו (גם של עלית), הם הגיבו בתנועת יד מזלזלת.

בבית לחם מתלוננים שרמת האבטלה בנפה מתקרבת ל־25%, מה שהופך את ישראל למוצא האפשרי היחיד לתעסוקה. אחת הסיבות לעליית האבטלה היא המשבר בענף התיירות בבית לחם.

בשנים האחרונות זכה ענף התיירות לשגשוג מסוים, משום ש־40 בתי המלון שבעיר מציעים מחירים הנמוכים כמעט בחצי מהמחירים בירושלים: כ־25 דולר ללילה לתייר בקבוצה בתנאים של חצי פנסיון במלון של 3 כוכבים לעומת כ־60 דולר במזרח ירושלים. ואולם, המלחמה בעזה הקיץ הורידה את מספר התיירים בארץ כולה, וכעת נפגעה גם תיירות עולי הרגל לקראת חג הפסחא, החג החשוב לכנסייה האורתודוקסית המזרח־אירופית, בגלל קריסת הרובל והעלייה בשער הדולר, שבו מחשבים את מחיר חבילת התיור. גם אם המשבר יחלוף, אין שום עתיד לבית לחם, שכבר הפכה לחלק מישראל.