עבדים היינו, ועדיין: הצעד הפשוט שישמור על השפיות שלנו
יותר ויותר ישראלים לא רואים כמעט את המשפחה שלהם ועובדים בשכר של משרה אחת, אך בהיקף של שתיים. איך ניתן לצאת מהקיבעון וגם להפחית את יוקר המחיה?
במקום לשמוע הבטחות מפוצצות על חיסול העוני ופירוק המונופולים, אפשר לעשות מהלך אחד פשוט שיביא אותנו צעד אחד קדימה במירוץ להפחתת יוקר המחיה ובדרך ישמור על השפיות שלנו. הגיע הזמן שנדרוש אותו מהפוליטיקאים.
קראו עוד בכלכליסט
לפני כמה ימים נכנסתי הביתה בסופו של יום עמוס. השעה הייתה 23:00 והבטחתי לבן שלי שאעיר אותו עם נשיקה. "אבא, למה חזרת כל כך מאוחר?", הוא שאל, "הייתי צריך לעבוד", עניתי לו. הוא הסתכל בי בעיניים עצומות, חצי ישן וחצי ער ואמר לי "אני חושב שאתה ממש עבד", וחזר לישון.
עבדות שמורה למצרים, או לפחות לארצות הברית במאה ה-18. במדינת ישראל? במאה 21? לא הגיוני. עובדה – זו לא דרישה שעולה במו"מ הקואליציוני, ואף אחד מהפוליטיקאים גם לא דיבר על זה בקמפיין הבחירות, אבל המציאות מוכיחה אחרת, כפי שניתן להבין מניתוח יומני הפגישות של שרי הממשלה, שנחשפו לציבור לפני כמה חודשים.
קחו לדוגמא את האיש שהיה אחראי על המשק הישראלי בממשלה האחרונה - נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי, שר הכלכלה והשר לענייני ירושלים והתפוצות ואב ל-4 ילדים בגילאי 8-2. הוא מתחיל את יומו בד"כ בראיון לתוכנית בוקר, ואת העבודה עצמה בשעה 08:30 בממוצע. הוא מסיים לעבוד בסביבות השעה 21:30, עם זליגת ישיבות אל תוך הלילה בביתו שברעננה.
ואם השר שאחראי על המשק הישראלי לא שינה את המציאות האיומה הזאת, מה יגידו יותר ויותר ישראלים שלא רואים כמעט את המשפחה שלהם או שעובדים בשכר של משרה אחת, אך בהיקף של שתיים?
אמא שלי מספרת לי שבדור שלה לקח כפליים זמן להגיע לעבודה, וכשהגיעו היו פותחים מכתב, עונים בכתב יד, שולחים בדואר, מחכים שבועות לתגובה, קובעים פגישה (רק לדמיין כמה זמן לקח לקבוע פגישה מרובת משתתפים) וכו'. הזמינות הייתה מוגבלת לשעות שליד מכשיר הטלפון, והזמן בבית היה כמעט תמיד נקי מהסחות. אורח עבודה זה הצדיק 8.5 שעות עבודה ביום.
המצב הנוכחי שונה לחלוטין: בזמן שלקח פעם לענות על מכתב אחד אנחנו מספיקים לענות על 10 הודעות דוא"ל, 15 הודעות וואטסאפ ו-3 סמסים, מצייצים בפייסבוק ובודקים חדשות. הספק העבודה עלה – אך מסגרת שעות העבודה נשארה זהה, וכל זה ללא הזמינות האבסולוטית והעבודה המזדמנת באמצעות הסמארטפון. במקום לעבוד פחות שעות אנחנו עובדים (או מתבטלים) הרבה יותר. בכלכלה קוראים לחוק הזה "תפוקה שולית פוחתת": השעה הנוספת תמיד תהיה בעלת תפוקה נמוכה יותר מהשעה שלפניה.
שבוע העבודה הישראלי עבר מספר שינויים מעטים לאורך השנים שעיקרם המעבר מ-6 ל-5 ימי עבודה אך שעות העבודה לא השתנו: 43-45 שעות בשבוע ו-24 ימי חופש בשנה. מחקרים פורסמו והצעות חוק כבר עלו וירדו, אך הנחת היסוד נשארה – המעבר לשבוע מקוצר יתאפשר אך ורק אם נשלים את השעות שקיזזנו בימים אחרים (נניח תוספת שעה יומית במהלך השבוע או בימי שישי). המחשבה להפחית את השעות עלולה ליצור התנגדות בטענה לפגיעה במשק ובתוצר, אבל הם כנראה לא בדקו מסביב לעולם: במדינות הסקנדינביות, בצרפת, באיטליה ובבריטניה מספר שעות העבודה הוא 35-39 שעות בשבוע ומספר ימי החופשה עומד על בין 30-40 לשנה, ובכולן פריון העבודה גבוה מבישראל. בחלק מהמדינות קבעו הגבלות חמורות לשעות העבודה: איסור העסקה לאחר השעה 17:00 (שבדיה) ו-18:00 (צרפת). מי ששולח דוא"ל לאחר שעות העבודה מקבל נזיפה.
כדי לשנות את שבוע העבודה בישראל חייבים לצאת מהקיבעון המחשבתי שנדרשות 45 שעות עבודה על מנת לייצר את התפוקה המרבית, ובמקביל להחיל מגבלות חמורות על עבודה בשעות אחה"צ והערב. רוב המחקרים שנעשו עד היום הוכיחו שזה כדאי - קחו כדוגמא את עובדי הסניף הישראלי של חברת התרופות השוויצרית "רוש": אין ציפייה לקרוא או לשלוח דוא"ל מחוץ לשעות העבודה, אסור להתקשר לעובדים לאחר שעות המשרד והישיבות נקבעות רק בין תשע לשלוש. בשעה 19:00 האורות כבים ואסור להישאר במשרד. אבי דנצינגר, מנכ"ל החברה, מספר שיש לו עובדים מאושרים, מסודרים ומדוייקים שעומדים ביעדים שהם מציבים לעצמם.
דמיינו לעצמכם שבוע עבודה כזה: מגיעים ב-08:00 ומסיימים ב-15:00, 7 שעות ביום, 35 בשבוע, קיצור של 1.5 שעות מיום העבודה הנוכחי. המשרה תישאר באותו היקף ועומס העבודה לא יגבר, כי ההספק עלה משמעותית. זהו אולי הפתרון הראשוני הכי מהיר ליוקר המחייה: חלקנו נהיה יותר עם הילדים שלנו וכך נשלם פחות על חוגים, צהרונים, קייטנות ומטפלות, אחרים יקחו עוד חצי-משרה/משרה וירוויחו פי 1.5 או יותר. זה יאפשר למדינה להעלות את גיל הפרישה ולחסוך פנסיות המכבידות על תקציבה; זה יביא ליחס שוויוני יותר בין גברים לנשים; וזה בעיקר ישמור אותנו קצת יותר מאושרים, שפויים ויצירתיים בדרך לדירה.
אז הנה לכם פוליטיקאים – קחו הבטחה פשוטה להבנה ואפשרית ליישום מהיר – קצרו את יום העבודה בשעה וחצי. זו עוד לא הבשורה הגדולה, אבל זה יהיה כיוון חיובי מאוד.
17 תגובות לכתיבת תגובה