"אני לא מרגישה כמו אמנית"

"רשימת ההזמנות לבלונים אינסופית", אומרת בהתרגשות אמנית הקרמיקה סיון שטרנבך. "זה שאני הולכת להציג במוזיאון ישראל עושה לי היי מטורף. אני רוצה שזה ייצא הכי מהמם". שטרנבך (45), היא מקרה מעניין: היא אמנית בחיתוליה, שהחלה את דרכה באופן מסחרי, ועכשיו מקבלת לראשונה סטמפה רשמית מעולם האמנות - מ־11 במאי העבודות שלה יוצגו בתערוכה "יומולדת", שתיערך באגף הנוער של מוזיאון ישראל.

את העבודות של שטרנבך קל לזהות: בלונים צבעוניים מקרמיקה, חלקם "רגילים" וחלקם בלוני הליום, שנמכרים בלא מעט מקומות תמורת סכומים נמוכים יחסית ליצירות אמנות. אף שהקריירה שלה אך בראשיתה, במספר העבודות שהיא מוכרת - כולל במקומות כמו האתר של גלריה סאצ'י בלונדון - יתקנאו הרבה אמנים מבוססים.

הכל התחיל לפני שלוש שנים בלבד, אז רכשה שטרנבך עבודה דמוית בלון של האמן ערן שקין, שהציתה את דמיונה. "אני עוסקת בקרמיקה כבר עשר שנים, אבל התייחסתי לזה תמיד כמו אל חוג", היא מספרת, "הבלון של שקין עורר בי את הרעיון לנסות ליצור בלון מקרמיקה. אחרי שעשיתי כמה כאלה הראיתי אותם לאוצרת קרן בר־גיל והיא התלהבה. במכירת האמנות שהיא מקיימת בביתה מדי שנה היא הציגה 20 כאלה, וכולם נמכרו. מאז ועד עכשיו לא היה יום שבו לא הייתי בסטודיו, אבל אני עדיין רואה בזה תחביב".

היצירה ששטרנבך תציג בתערוכה "יומולדת" במוזיאון ישראל. עבודה פיסולית | צילום: יוסי זליגר

ביתה של שטרנבך בצפון תל אביב מעוטר גם הוא בבלונים שונים פרי יצירתה - בסלון, בחדרי השינה ועל שפת הבריכה הפרטית בחצר. הבלונים אמנם נמכרים מצוין, אבל הבית המהודר ורווי האמנות הוא כנראה הודות לבעלה, רוני שטרנבך, יו"ר ובעל השליטה בחברת ההשקעות עילדב. הוא אישית מחזיק ב־33% מהחברה, בשווי שוק של 31 מיליון שקל, ואף קיבל ממנה דיבידנדים בהיקף של 13.3 מיליון שקל בשלוש השנים האחרונות.

כשאני שואלת את שטרנבך מה עשתה לפני ש"הבלונים קראו לה", כלשונה, היא מחייכת ועונה "ספורט", אבל זה לא ממש נכון. היא למדה ניהול בתי מלון, ו"בשנת 2000, אחרי שנולד בני הבכור, פתחתי מאפייה ברחוב פנקס בתל אביב", היא מספרת. "היא פעלה במשך שנתיים בהן לא היה לי יום ולילה. חלק מהאופי שלי הוא שאני לא יודעת לשחרר, אני חושבת שאף אחד לא יכול לעשות את העבודה כמוני.

"אחרי שעזבתי את המאפייה פיתחתי ליין של עוגות בחושות לארקפה, וגם קולקציה של בגדים לבנים לים שמכרתי במשך שנתיים בבתים פרטיים. בערך באותו הזמן שהתחלתי לעבוד על הבלונים פתחתי גם את בלוג האוכל המטבח של סיון, כי חברות היו מטרידות אותי כל הזמן בשאלות על בישול ואפייה".

סיון שטרנבך לצד עבודה שלה. "חלק מהאופי שלי הוא שאני לא יודעת לשחרר, אני חושבת שאף אחד לא יכול לעשות את העבודה כמוני" | צילום: עמית שעל

לא כדי להתעשר

כשהיא נשאלת מתי צץ העניין שלה באמנות היא מספרת ש"באחת התקופות שבהן לא עשיתי כלום הצטרפתי לסיורי האמנות של קרן בר־גיל. אני אוהבת את התחושה של לראות יצירה ולתהות לעצמי 'וואט דה פאק', ואז ברגע שמסבירים לי עליה - אני רוצה אותה".

איך זה מרגיש עכשיו, משעברת לצד של האמנים?

"אני לא מרגישה כמו אמנית, אלא כמו מישהי שעושה דברים שאנשים אוהבים".

והם אוהבים. מלון ריץ קרלטון בהרצליה, למשל, רכש ממנה 152 בלונים שמפוזרים בכל החדרים.

איך אנשים מגיעים לעבודות שלך?

"אני מוכרת בעיקר בעצמי דרך הפייסבוק או באתר של גלריה סאצ'י בלונדון, אליה הגעתי דרך האתר שלהם. יש גם גלריה בבלגיה שמוכרת עבודות שלי. אין מקום בעולם שלא שלחתי אליו עבודות".

כמה בלונים מכרת עד היום?

"בין 300 ל־400, לא כולל ה־150 שעשיתי לריץ קרלטון".

ואיך את מתמחרת?

"בלון סטנדרטי עולה 1,800 שקל, בלון 'הליום' 2,200 שקל, ועם ציפוי מטאלי זה יקר יותר. המטרה שלי היא לא שזה יהפוך אותי לעשירה, אלא לחזור כל יום לסטודיו ולעבוד".

יום הולדת במוזיאון

מעבר לעבודה המסחרית הציגה שטרנבך עד כה רק בשתי תערוכות קטנות, לכן הופתעה כשקיבלה שיחת טלפון ממוזיאון ישראל. "האוצרת אורנה גרנות התקשרה וסיפרה לי שהיא עובדת על תערוכה בנושא יום הולדת", מספרת שטרנבך. "ישר אמרתי לה 'אין מצב שאת עושה את זה בלעדיי'". בתערוכה היא תציג סדרת בלוני הליום שירכיבו את המילים "Happy Birthday".

"זה מיצב ענק במושגים קרמיים, והעבודה על בלוני ההליום דמויי האותיות היא ממש פיסולית", היא מספרת, "לכל בלון יש אופי משלו, ובכל אחד אני חותמת בצ'ופצ'יק".

תמשיכי כאמנית לדברים אחרים, מלבד הבלונים?

"הבלון הוא זה שתפס אותי. אם יבוא יום ולא יהיו הזמנות - אולי זה יקרה".