צדיקים בכספם של אחרים

לאחרונה מתנהל קמפיין בעיתונות נגד חברות ציבוריות שאינן תורמות לצדקה. כך גם בכתבה שהתפרסמה ב"כלכליסט" בתחילת השבוע המשבחת תאגידים שתורמים ויוצאת נגד אלה שאינם תורמים. עיתונאים ועסקני רווחה מאשימים את התאגידים בארץ בהיעדר אחריות לתרום לחברה, ובקושי 'להיפרד' מן הכסף.

אפשר להסתכל על זה אחרת. תרומות של תאגידים עסקיים מהוות פגיעה בבעלי המניות על ידי מנהלים שרוצים להיראות צדיקים באמצעות שימוש בכספם של אחרים. מחקר של שלושה חוקרים בארה"ב מראה כי מנהלים "צדיקים" – אלה שמשקיעים הרבה במיזמי "אחריות חברתית של תאגידים" – הם מנהלים גרועים ובזבזנים. מנהלים כאלה מבזבזים יותר את כספם של בעלי המניות לתועלת עצמית, כגון הוצאה על מטוס מנהלים. הפרופסורים אינג-האו צ'נג, הריסון הונג וקלי שו (מאוניברסיטאות דרטמות, פרינסטון ושיקגו, בהתאמה) מוצאים שציון גבוה לתאגיד בנושאי תמיכה חברתית-סוציאלית נמצא בקורלציה שלילית עם איכות הממשל התאגידי. במקרים שבהם "הותקף" תאגיד על ידי בעלי מניות פעילים שדרשו שיפור בממשל התאגידי ואחריות גדולה יותר של המנהלים כלפי בעלי המניות, התרומות החברתיות של התאגידים הללו הופחתו. החוקרים גם מצאו שמידת התרומות קטנה יותר כאשר למנהלים יש בעלות גדולה יותר בתאגיד. כלומר, המנהלים נדיבים יותר כאשר מדובר בכספם של אחרים.

תרומה של תאגיד גם מעמיסה על תקציב המדינה הפסדי הכנסות ממסים לפי העדפות התורם. תאגיד התורם לארגון צדקה מוכר יכול לנכות מהכנסתו את התרומה וכך הציבור משלם את הקיטון בהכנסות בגובה המס המגיע מהתאגיד אך אינו משולם. בתרומות תאגידיות יש גם חשש לאבק של שחיתות מסוג הון-שלטון: התאגיד יעביר כספים לארגוני צדקה החביבים על איש שלטון כלשהו, ובתמורה יקבל טובות הנאה ממנו. וכבר היו דברים מעולם.

יש כמובן ערך גבוה לתרומה למטרות חברתיות, אולם זה צריך להיעשות בכספו של האדם עצמו, לא בכספם של אחרים. תפקיד התאגידים הוא להשיא (למכסם) את ערך המניות, כמובן במסגרת החוק, ובעלי המניות רשאים להשתמש ברווחים שיקבלו מהתאגיד לתרומות לפי העדפותיהם. או, אם רוצים להרוויח את ניכוי המס, אפשר שהתאגיד ייתן לבעלי המניות "שוברי צדקה" אותם הם יעבירו לארגונים שהם מעדיפים.

 

הכותב הוא פרופסור לפיננסים באוניברסיטת ניו יורק