אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לך עם הזעם צילום: Jasin Boland

לך עם הזעם

"כביש הזעם" מחזיר לחיים את סדרת סרטי "מקס הזועם", שנחשבת לאחת מחלוצות הז'אנר הפוסט אפוקליפטי, ומשאיר אבק מדברי לשאר סרטי האקשן

17.05.2015, 08:14 | איתי לב

רק אחרי שנגמרה סצנת הפתיחה, שנמשכת כרבע שעה, חזרה נשימתו הקולקטיבית של קהל הצופים ב"מקס הזועם: כביש הזעם" לסדרה. בזה אחר זה, ניתן היה ממש לשמוע את אנחת הרווחה של הצופים, שהפתיחה הותירה דבוקים לכיסאותיהם.

דקה של התאוששות, וכבר עכשיו ברור שזהו סרט שישאיר באבק מדברי את האקשן של "הנוקמים", "מהיר עצבני" ושאר שוברי הקופות - כולם נראים עכשיו כמו משחק ילדים לידו. כי אם חפצה נפשכם באורגיה אקסטרווגנטית של אקשן אינסופי - "מקס הזועם: כביש הזעם" הוא הסרט שלכם.

והפעם בתלת־ממד

החליט מי שהחליט שהגיע הזמן לעוד מסדרת "מקס הזועם" ("Mad Max"), והחליט נכון. טרילוגיית "מקס הזועם" שהחלה ב־1979 והסתיימה ב־1985 סיפרה את סיפורו של מקס רוצ'ינסקי, שוטר לשעבר שחבורת אופנוענים פסיכוטית הורגת את אשתו ובנו הקטן - מה שהופך אותו לזועם, שבור וצמא לנקמה.

מקס יוצא למסע נקם שבמהלכו הוא הופך להיות מסוכן ולא מוסרי בדיוק כמו אויביו, וזה רק בסרט הראשון. שני הסרטים הבאים בסדרה התרחשו אחרי האפוקליפסה ונפילתה של התרבות האנושית. ג'ורג מילר ביים, מל גיבסון גילם את מקס, ויחד הם יצרו מכרה זהב קופתי.

30 שנה חלפו, ו"כביש הזעם" מתווסף לטרילוגיה כסרט רביעי. מילר, איש של ז'אנרים רבים, הספיק מאז לביים את "בייב" החזיר, את "תזיזו ת'רגליים" ואת "השמן של לורנצו", ועכשיו הוא שוב עם מקס. הפעם הסרט כולו בתלת־ממד (נהוג להגיד שזה מייקר את ההפקה בכ־40%), עניין שכשלעצמו מצדיק בעיניי את הקאמבק של מקס.

"כביש הזעם" חוזר לתקופה שבין הסרט הראשון לשני בסדרה. הציביליזציה התמוטטה, והשורדים המעטים התארגנו בסדר חדש תחת הנהגתו של אימורטן ג'ו. האדמה מלוחה, יש מחסור משווע במים, מסביב רק שממה ומוות וכולם מחפשים את המשאב היקר מכל - דלק. במרכז הסרט מסע הצטיידות בהובלת נהגת המשאית אימפרטור פיורוזה. פיורוזה מורדת באימורטן ג'ו, משנה את יעדה של המשלחת ויוצאת לחפש אחר ארץ ירוקה אותה היא זוכרת מילדותה.

מתוך "מקס הזועם: כביש הזעם". אקשן במיטבו, צילום: Jasin Boland מתוך "מקס הזועם: כביש הזעם". אקשן במיטבו | צילום: Jasin Boland מתוך "מקס הזועם: כביש הזעם". אקשן במיטבו, צילום: Jasin Boland

מאמץ משתלם

פיורוזה לוקחת איתה את האוצר הגדול של השליט - חמש נשים ולדניות. צבא שלם יוצא בעקבותיה, כולו צמא דם, רודף תהילה ורכוב על גבי רכבים מפלצתיים. חלק בלתי נפרד מהארסנל הוא להקת מתופפים ונגן גיטרה חשמלית, שתפקידם ללבות את תשוקת הקרב (תחשבו על מיומנה וסקאזי). בעל כורחו, גם מקס מצטרף לצבא, אך הזמן והדרך יפגישו בינו לבין פיורוזה ואחרי שכמעט יהרגו זה את זה - השניים יהפכו לצוות.

את מקס מגלם הפעם השחקן הבריטי המוכשר טום הארדי, שמיטיב להעביר את תחושת המוות הרגשי של מקס, אנטי־גיבור שמוטרף מרגשות אשמה, אינו מחייך ובקושי מדבר. לצדו משחקת שרליז ת'רון את פיורוזה, דמות ראי לסבל של מקס, שמכילה את הסבל שלו, חוטפת ומכניסה מכות בדיוק כמוהו. יחד הם יוצרים את הצמד הכי קוּלי שנראה על מסך הקולנוע מזה זמן מה.

העולם של "כביש הזעם" הוא פרימיטיבי מחד, אבל כולל גם לא מעט טכנולוגיה. הצילומים במדבריות אפריקה, בניית הרכבים המסובכים והפעלולים המסובכים לא פחות נראים כמו פרי תכנון של שנים, אבל התוצאה בהחלט השתלמה. בתקציב הפקה של מאות מיליוני דולרים הצליחו יוצרי "כביש הזעם" להחזיר את מקס הזועם לקדמת הבמה. רבים מחשיבים את הסדרה כחלוצה בז'אנר הפוסט־אפוקליפטי/סייברפאנקיסטי, וגם "כביש הזעם" משמר את מקומה בז'אנר שהיטיב לתאר מה קורה כשהרגש מפנה את מקומו ונותן לכאוס להיכנס. אם אתם יכולים לעמוד בזה, לכו על זה.

תגיות