הצגה: חולה אהבה בשיכון ג'

תיאטרון הקאמרי מעלה עיבוד בימתי לסרטו המצליח של שבי גביזון מ־1995 בבימוי עדנה מזי"א. עם שלום מיכאלשווילי, אולה שור סלקטר, דנה מיינרט, קובי פרג', עזרא דגן, תחיה דנון, הגר דנון, אסף סולומון, ליאור זוהר ועוד.

עלילה: מדירת השיכון של אמו בקריית ים מנהל ויקטור (מיכאלשווילי) תחנת כבלים פיראטית שממנה הוא משדר לתושבי השכונה סרטי אהבה. שגרת חייו נשברת כשמגיעה לשכונה מיכאלה (מיינרט), שחקנית תל־אביבית יפה שמרסקת את לבו. הוא מחזר אחריה נואשות עד כדי הטרדה, ומשדר לה מסרים דרך תחנת הכבלים שלו ("אני אף פעם לא מדמיין שאני מזיין אותך, רק שאנחנו נוסעים במונית"). כשהוא יוצא לקבל מרפא לנפשו הוא פוגש את לבנה (שור סלקטר) פגועת הנפש שכמהה לאהבה וחום בדיוק כמוהו. סיפור על אהבה ומה היא יכולה לחולל כשהיא יוצאת משליטה.

מימין שלום מיכאלשווילי והגר דנון | צילום: זראר אלון

דבר המבקרת: ייאמר לזכותה של מזי"א שהיא לא ניסתה לחקות את הסרט אלא העמידה הצגה מדויקת, מרגשת ובעיקר אנושית, בלי להפוך אותה ל"קומדיה שכונתית". מזי"א לא עושה תיאטרון גדול מהחיים אלא תיאטרון מהחיים, ולכן הוא כל כך נוגע.

המוזיקה המקורית של יורם חזן ועמי רייס ("כנסיית השכל") מופתית, חזקה ומצמררת, ויש לה חלק חשוב בהצגה. על הבמה המקסימה שעיצב סשה ליסיאנסקי, עם מינון נכון של סממנים משנות השמונים, מסתובבות דמויות שוליים המעוררות חמלה ואמפתיה בגילומה של קבוצת שחקנים נפלאה שמתמסרת למשימה עד אחרון התפקידים.

לזוהר יש רגעי קסם כפסח, דנון הצעירה מרגשת בקינתה על מות אמו של ויקטור, ופרג' משעשע בתפקיד השוטר ומצוין כחרפוף השכן, שקורא לאוולין אהובתו לשוב אליו. שור סלקטר נהדרת כלבנה וחושפת איכויות משחק נוספות על אלו שכבר הכרנו, ומיינרט מקסימה - כנדרש ממיכאלה. מעל כולם זורח מיכאלשווילי, שיוצר דמות רכה ונוגעת ללב שיש בה מינון נכון של רגש והומור. הקהל מתאהב בו, פשוט כי אי אפשר שלא.

שורה תחתונה: קסם של הצגה.