אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האם פעם עשו קשיות שתייה מקש?

האם פעם עשו קשיות שתייה מקש?

בלדד היקר, האם קשי שתייה היו עשויים פעם מקש? בועז

04.06.2015, 07:23 | בלדד השוחי

בועז היקר,

 

קשית השתייה (כך היא נקראת בעברית תקנית) היא אחד מכלי האכילה הקלים ביותר לשימוש – כל מי שינק משד יודע להשתמש בה באופן אינטואיטיבי – ובהתאם, היא גם אחד מכלי האכילה העתיקים ביותר. כה עתיקה שאין לנו מושג מתי היא הומצאה. זה קרה בתקופה הפרה־היסטורית, כלומר לפני שבני אדם התחילו לתעד את מנהגיהם בשיטתיות, והתיעוד המוקדם ביותר שנמצא ברשותנו מגיע מקבר שומרי, ובו ציור של שני גברים שדוחפים את הקשיות שלהם לכד משותף.

היסטוריונים משערים שהשוּמרים השתמשו בקשיות בעיקר כי הבירה שלהם היתה מלאת משקעים והקצפות, קצת כמו הארגנטינאים שיונקים את חליטת המאטה הצמחית שלהם דרך צינורית עם מסננת בקצה האחד, וכדי למנוע טינוף של שיער הפנים בבירה ושל הבירה בשיער פנים (בעיה מאוד אמיתית למזוקנים שלוגמים מכד); אבל בינינו, יכול להיות שהם עשו זאת מאותה סיבה שאנחנו עושים זאת: בשביל הכיף.

קשים "משוגעים" לשתייה, צילום: shutterstock קשים "משוגעים" לשתייה | צילום: shutterstock קשים "משוגעים" לשתייה, צילום: shutterstock

מאותו קבר שומרי מגיעה גם הקשית העתיקה ביותר שנמצאה. גילה מוערך ב־5,000 שנה, והיא עשויה זהב משובץ אבני חן. סביר להניח ששוּמרים שידם לא השיגה קשיות זהב היו משתמשים בקשיות פשוטות יותר, אבל אף אחד לא טרח להטמין אותן בקבר. וגם אם כן, קשית מקש לא היתה נשמרת במשך אלפי שנים.

קשיות קצת פחות מעוצבות הפכו לשיא האופנה דווקא במערב, לקראת המאה הי"ט, כשהג'נטלמן הטיפוסי התחיל ללגום את המשקה החריף שלו דרך קנה דקיק של דשא. אז כן, פעם – ולא כל כך מזמן – באמת היו שותים דרך סוג של קש. והעובדה הזו הותירה חותם בהרבה שפות.

החיסרון הבולט ביותר של קשית הדשא היה נטייתה להתמוסס ולהסתמרטט במשקה. זה גם היה מפריע לתפקוד התקין שלה, וגם היה מוסיף למשקה טעם ברור של דשא. אז יום אחד, בשלהי שנות השמונים של המאה הי"ט, קם ברנש בשם מארוין סטון, אחרי משקה מגעיל במיוחד, והחליט לעשות מעשה. סטון היה מייצר מחזיקי סיגריות מנייר, והוא החליט להשתמש באותה שיטה: גליל נייר שמודבק לו יחדיו. ואחרי שהוא גילה, בדרך הקשה, שלדבק שלו אין טעם הרבה יותר טוב מדשא, הוא הוסיף ציפוי של שעוות פרפין והוציא פטנט על הקשית המודרנית.

הקשיות האלה עדיין סבלו מבעית גמישות: הן היו מתקפלות ונסתמות כשהיית מנסה לכופף אותן. אז אחרי עוד כמה עשורים קם אב מתוסכל בשם ג'וזף פרידמן, אחרי שצפה בבתו נאבקת עם קשית השתייה שלה, לקח קשית נייר, דחף לתוכה בורג, ליפף סביבה חוט שהשאיר שקעים עמוקים בתבנית התבריג והמציא את הקשית הגמישה. פחות יוקרתי מקשית זהב, אבל הרבה יותר נח. השוּמרים היו מתים מקנאה.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות