האנליסטים בסכנת הכחדה - והבורסה היא שתסבול

כשאתם מתלבטים מה לעשות כשתהיו גדולים או מייעצים לילדיכם באיזה מקצוע לבחור, אנליזה היא לא החלופה הראשונה שקופצת לראש. אם אתם לא פעילים בשוק ההון או אמונים על ניהול מיליארדים מכספי הציבור, ההסתברות שיש אנליסט בחוג המכרים שלכם נמוכה. 

בארה"ב יש די הרבה אנליסטים מקצועיים. חדר מסחר נדרש לסייע למנהלי ההשקעות בקבלת ההחלטות נוכח התחרות ואלפי הזדמנויות ההשקעה. סוחר מקצועי יודע לאן נושבת הרוח, לקרוא אירועים ולדאוג לביצוע פקודות הקנייה והמכירה. האנליסט הוא שחושף מידע השופך אור חדש על תמחור ניירות הערך. בכל נקודת זמן עליו להעריך את יחסי הסיכון־סיכוי הגלומים בהשקעה.

הכותרות בעיתונים, למשל, לא מרפות מהקרב הניטש בענף הענריקה בין טבע למיילן. האם לקנות טבע? או אולי מיילן? להתרחק משתיהן? מי שלא מכיר את היסטוריית המיזוגים והרכישות של החברות, שאין לו מידע על המנהלים שלהן, שלא בקיא בתעשייה ובסביבה העסקית של שתי החברות - יכול רק לנחש. אדם המחזיק במידע זה יכול להעריך את סיכויי ההשקעה טוב יותר, גם אם לא בוודאות.

המחקר נפגע, הדעות מתמעטות

מעבר לתמיכה בתהליכי קבלת החלטות של מנהלי השקעות ושיפור איכות הניהול של כספי ציבור, לאנליזה יש עוד שתי תרומות חשובות לשוק הון יעיל. התרומה הראשונה היא לאיכות המחקר, המשתפר כשיש אדם שתפקידו לקום בבוקר ולבדוק מה השתנה, להצליב את המידע המתקבל מחברות עם המתרחש בשווקים, לקרוא את האותיות הקטנות בדו"חות הכספיים. ככל שיש יותר ברוקרים והתחרות בין אנליסטים גוברת - כך יש שיפור בהיקף ואיכות המידע שבשוק.

התרומה השנייה של האנליזה היא מגוון דעות. יש משקל רב לכך שכל מנהל השקעות מדבר עם הרבה אנליסטים וכל אנליסט מדבר עם הרבה מנהלי השקעות. השאלות הנשאלות, הטון והדגשים הם דינמיים, מתעדכנים משיחה לשיחה והופכים לחלק מניתוח יחסי הסיכון־סיכוי של ההשקעה ומהשקיפות בשוק. בלי אנליסטים, המחקר שעורך כל מנהל השקעות נשאר פנימי ומידע דולף לשוק לאט, במקריות ובחוסר יעילות.

מאז 2010 נחתך היקף המחזורים בשוק המניות בישראל בחצי לכמיליארד שקל ביום. באותה תקופה מספר חברי הבורסה שאינם בנקים הפעילים במסחר ירד מ־11 ל־4, והאנליסטים הצטמצמו בהתאם. בעבר 4־5 אנשים הכירו לעומק מניות רבות והעבירו מידע רציף לשוק. כעת יש מניות רבות שאיש לא בוחן, ומניות בודדות עם מעקב של יותר מ־3-2 אנליסטים.

צילום: שאטרסטוק

לא לכולם יש כלים

במקום שהרגולציה תוודא שהשוק תחרותי ויעיל, היא התמקדה בפיקוח על מחירים. המרוויחים מכך הם הגופים הגדולים, בעוד הקטנים נעלמים - ואיתם התחרות. בסלולר למשל נוצרה מומחיות - יש חברה שמתמקדת בשירות, אחרת שמה יהבה על טכנולוגיה ושלישית על מחיר, ולכולן יש לקוחות. הפיקוח על המחירים שגובים הגופים המוסדיים מונע גיוון בשוק ההון.

גם בשוק הפרטי ניכר הקושי. הפיקוח על שוק ההון מאפשר לכל אדם לנהל בעצמו את תיק ההשקעות שלו. אלא שהמידע העומד לרשותו והנגישות לאנליזה הוצאו מהמשוואה. אדם עשיר מוגדר כלקוח "כשיר" ויכול לקבל אנליזה שתסייע לו, בעוד אדם פחות מבוסס הוא כנראה פחות "כשיר" ולכן עדיף שאנליזה מקצועית לא תבלבל אותו. מכיוון שאפילו ריקי כהן מחדרה יכולה להשוות עלויות, תחרות על מחיר היא לגיטימית. כפי שהרגולטור כיוון, כל התחרות בין חברי הבורסה היא בזירת העמלות, בין אם מול לקוח פרטי ובין אם מול מוסדי. כשהייצור השוטף של מידע חדש נבלם - הסיכון בשוק גדל, המחזורים יורדים ומספר הברוקרים והאנליסטים קטן.

כש־80% מהמחזור של שוק המניות עובר דרך הבנקים, כשאין אנליסטים ואין זרימת מידע - השוק לא יכול להיות יעיל. ברור שחברות ומשקיעים יעדיפו יעילות. לא חשוב מי בא קודם, הביצה או התרנגולת. אחרי חמש שנים שהרגולציה כמעט הרגה את התרנגולות הישראליות - האנליסטים - אולי כדאי שתשקם זנים בסכנת הכחדה.

הבורסה זקוקה להבראה כדי שחברות יוכלו לגייס הון ולהיסחר ביעילות. זה לא יקרה אם לא יהיו חברי בורסה שאינם בנקים, אם לא יהיו אנליסטים ואם כל התחרות תסוב אך ורק על מחיר.

השורה התחתונה: אם כל הכוח ירוכז בבנקים, ובהיעדר אנליסטים שיאירו את התמונה, הבורסה לא תצליח להציג חלופה אטרקטיבית לחברות ולמשקיעים

אלה אלקלעי היא סמנכ"ל פיתוח עסקי ב־IBI